ע"פ 5631/21 אברהים מדאגמה נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירה של ניסיון לשיבוש מהלכי משפט ובהחזקת נשק ותחמושת.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן ) עמד בפירוט על שיקולי הענישה, על חלקו של כל אחד מהמערערים במעשים שבגינם הורשע בדין, על עברו הפלילי של המערער 1 ועל המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו. על המערער 1 נגזר עונש מאסר בפועל של 30 חודשים, כשמתוך המאסר על תנאי הופעל חודש אחד במצטבר (ובסך הכל 31 חודשים). על המערער 2 נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל, ועל המערער 3 נגזרו 18 חודשים; זאת בצד מאסרים על תנאי וקנסות.

בא כוחם המלומד של המערערים ביקש להקל בעונשם והדגיש כי מדובר בעבירה של החזקת נשק להבדיל מנשיאה, ולכן להשקפתו בית המשפט המחוזי לא יישם נכונה את הפסיקה אליה הפנה בגזר דינו. הוא הוסיף כי יש מקום לתת משקל לנסיבותיהם האישיות של המערערים, לעברם הנקי של המערערים 3-2 ולגילם הצעיר. על יסוד המכלול נטען כי יש לאפשר למערערים "לפתוח דף חדש".

המדינה מצידה מדגישה כי בהינתן אפיונם החמור של המעשים, רמת הענישה אינה סוטה לחומרה מרמת הענישה הראויה.

שקלנו את טיעוני הצדדים.

בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות, החזקת כלי נשק חצי אוטומטיים במקום ציבורי כאשר הם טעונים בתחמושת וכאשר כדור נמצא בקנה. נפסק כי על הענישה לשקף את הסיכון לחיי אדם שנוצר וכן את החומרה של הניסיון לשיבוש מהלכי משפט ולהעלים ממשטרת ישראל את האקדחים והתחמושת.

שיקולי הענישה שפורטו בדין יסודם.

נזכיר בנוסף כי עונשי מאסר נגזרים בנסיבות אלה לפי מדיניות הענישה הנוהגת גם על מי שעברם נקי, מה גם שבנסיבות המקרה שלפנינו המליץ שירות המבחן כי יוטלו על המערערים 3-2 עונשי מאסר בפועל.

לא מצאנו כי העונשים שנגזרו חורגים לחומרה מרמת הענישה הראויה, וכי קיימת עילה להתערב בגזר הדין.

הערעור נדחה אפוא.