ע"פ 564/98 וסלי רומנוב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע - על פי הודאתו - בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 591/97), בעבירות הבאות: גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נסיון לשוד מזויין, נסיון לגניבת רכב ונשיאת סכין שלא כחוק; ונדון בשל כך ל36- חודשים מאסר לריצוי בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי.

הערעור מכוון כנגד מידת העונש.

2.בבסיס ההרשעה עומדות העובדות המפורטות להלן: המערער וחברתו נילוו לנהג מונית, שהזמינם לטייל עמו; וכאשר עצרו כדי להיכנס למסעדה, המערער ניסה להתניע את המונית על מנת לגנבה, אך לא הצליח בכך. המתלונן חכך בדעתו אם להמשיך ולהסיע את השניים אם לאו; ומאוחר יותר, תוך כדי נסיעה, עצר וביקש מהשניים לעזוב את המונית. בשלב זה, תקף המערער - שישב בספסל האחורי - את המתלונן בסכין שהביאה עמה חברתו, פצע אותו בצווארו ובסנטרו וניסה לחנקו. המתלונן זעק לעזרה, ואז יצא המערער מן המונית, גרר את המתלונן אל מחוצה לה וניסה שוב להתניעה; ומשלא הצליח גם הפעם, ברח מן המקום יחד עם חברתו.

לאחר שהודה בעובדות האמורות, טען המערער בבית המשפט המחוזי - במסגרת הטיעון לעונש - כי נהג המונית נטפל אליו מינית ורצה להסתייע בו לניצול מיני של חברתו. ברם, לטענות אלו לא הובאה ראיה כלשהי; והעובדות שבהן הודה המערער מלמדות, כי תכלית תקיפתו של המתלונן היתה ליטול ממנו את מכוניתו.

בדברים שהשמיע בפנינו, טען ב"כ המערער, כי מאז המקרה ועד להגשת כתב האישום חלפו כשנתיים, ושנה נוספת חלפה עד לסיום ההליכים; וכי במהלכה של אותה תקופה הורשע המערער בעבירת סמים שבגינה נגזרו עליו עשרים חודשי מאסר שריצויים טרם הסתיים בעת שנגזר עונשו בתיק הנוכחי. לשיטת ב"כ המערער, הצליח מרשו, במסגרת ריצוי העונש האמור, לעלות על דרך השיקום; והוספת תקופת מאסר בפועל של 36 חודשים, הופכת את שהייתו של המערער בכלא לתקופה ארוכה עד למאוד.

בקשתו של ב"כ המערער היא, לראות את שני העונשים כעונש מאסר נמשך אחד, שאורכו מצדיק התערבות לקיצורו. היום, כך מסכם ב"כ המערער, ניצב בפנינו אדם אחר מזה שביצע את העבירה לפני כארבע שנים; ומן הראוי ליתן לו הזדמנות להוכיח כי כליאתו כבר השיגה את תכליתה.

לא נוכל להיעתר למערער. האיחור בהגשת כתב האישום היה נעוץ בכך שהמערער נעלם והמשטרה התקשתה באיתורו; ויהיו הדברים כאשר יהיו, לאחר ביצוע המעשה הנוכחי הורשע המערער בעבירת סמים, שהוכיחה כי לא היתה זו מעידה חד פעמית.

בפרשה שבגינה הורשע, נקט המערער אלימות גסה ופצע את המתלונן בסכין פציעות קשות, שהותירו על גופו צלקות חמורות. העונש שנגזר על המערער נותן ביטוי לחומרה היתרה שבשימוש בסכין; ואין לומר עליו שהוא מופרז לחומרה במידה המצדיקה התערבות מצידנו.

הערעור נדחה.