פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5649/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
רג'א בשתאוי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום
21.5.06, בתיק פ.ח.
2019/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' נאמן, מ' פינקלשטין, כ' סעב
תאריך הישיבה:
י"ב בחשון התשס"ח
(24.10.07)
בשם המערער:
עו"ד בנדל רונן;
עו"ד מחמוד סביחאת
בשם המשיבה:
עו"ד גלי פילובסקי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
במהלך מסיבה שנערכה בחיפה בחודש מרץ 2005 לכבוד יום הולדתו של המערער, פרץ ויכוח בינו לבין מחמד בארוד (להלן: המנוח). בשלב כלשהו יצאו השניים אל מחוץ לדירה, שם נמשך הויכוח ואף הסלים כאשר המנוח דקר את המערער בבטנו. חבריהם של השניים הצליחו להפריד בין הניצים, אולם המערער השתחרר מידיו של זה שאחז בו, רץ לדירה ועם סכין שנטל משם שב ודקר את המנוח שלוש פעמים – בחזהו ובזרועו. בעקבות כך נמלט המערער מהזירה, בעד שהמנוח נפל ונפטר כתוצאה מפציעתו.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובהסתמך עליהן הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. לאחר שהצדדים טענו לעונש, נדון המערער ל-13 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את עיזבון המנוח בסכום של 50 אלף ש"ח.
באי-כוחו המלומדים של המערער סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עם שולחם, כאשר לא נתן משקל הולם לכך שהמנוח הקדים ודקר את המערער, וכן לא נתן משקל לנסיבותיו האישות – עיוור באחת מעיניו, שמאז התרחש האירוע עליו הוא נקרא לתת את הדין, נשא אשה והוא אב לילד.
לא ראינו מקום לקבל את הערעור. בין המערער לקורבנו פרץ ויכוח שעד מהרה גלש לפסים אלימים. אנו מוכנים להניח כי למנוח היתה תרומה נכבדה להתלהטות הרוחות, כפי שנהיר לנו כי הוא הסלים את האירוע עת דקר את יריבו. אולם במקום לפנות בתלונה לגורמים הממונים על אכיפת החוק, בחר המערער לעשות דין לעצמו, גם כאשר הסכנה לחייו-שלו היתה ממנו והלאה. הוא נכנס לדירה, נטל מתוכה סכין ועמו דקר שוב ושוב את המנוח. זו התנהגות שחומרתה המופלגת אינה טעונה הסבר, וגם לאחר שנתנו את דעתנו לכל הנימוקים לקולא, לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונש מעבר למתחייב מההלכה הנוהגת ונסיבות המקרה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בחשון התשס"ח (24.10.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט