ע"פ 5649/09 מאור קריטי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 28.10.08, בשעה 06:45, יצא אדם (להלן: המתלונן) מחנות מכולת ברמת-גן, וכאשר החל עושה את דרכו ניגשו אליו המערער והנאשם הנוסף בפרשה זו – שחר קריטי, וביקשו ממנו את מכשיר הטלפון שנשא עמו כדי להזמין מונית. משסרב המתלונן לכך, אחז המערער במרצפת שבורה והניף אותה בתנועת איום כלפי המתלונן. בעקבות כך מסר האחרון את מכשיר הטלפון, והמערער ושחר החלו מתרחקים מהמקום. אולם, המתלונן לא היה מוכן לוותר על רכושו, וביחד עם אדם נוסף החל לרדוף אחר המערער ושותפו. במהלך המרדף איימו השניים לפגוע במתלונן, וכך עשו גם לאשה אליה פנה המתלונן וביקש את הטלפון שלה כדי להזעיק את המשטרה.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות ואיומים, לפי סעיפים 402(ב) ו-192 לחוק העונשין. בהמשך, נדון המערער ל-10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 1,500 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי הנאשם האחר – שחר קריטי, נדון ל-18 חודשי מאסר שכללו הפעלה של מאסר על-תנאי שעמד נגדו.

המערער סבור כי נדרשת התערבותנו בעונש, ואת ערעורו הוא סומך על אלה: מעשה השוד אותו ביצע מצוי בשלב נמוך בסולם החומרה של עבירות מסוג זה; העובדה שהמתלונן דלק אחר תוקפו מלמד שהוא לא נתקף אימה ופחד, ועל כן מותר להניח שהפגיעה הנפשית בו זניחה; המערער נעדר הרשעות קודמות בפלילים; לכליאתו עלולות להיות השלכות קשות; ובעת מעשה היה בגילופין.

לנטייתו של המערער לאלכוהול היה ער גם שרות המבחן, שבתסקיר מחודש ספטמבר המליץ לאפשר לו להמשיך בטיפול גמילה במסגרת עמותה הפועלת בקרב הקהילה. נעתרנו לאותה בקשה, ושבנו ונעתרנו לדחיית הדיון נוכח סיכוי שהסתמן בחודש ינואר 2010 כי המערער החל לעלות על דרך המלך. ברם, מתסקיר שהונח בפנינו בימים אלה עולה תמונה שונה. המערער אמנם מוסיף לבטא רצון לעריכת שינוי בחייו ולהיגמל מהתמכרותו, אולם התברר כי בחודשים האחרונים נפתחו נגדו שלושה תיקי חקירה חדשים – שניים מהם בעבירות אלימות והשלישי בעבירה של החזקת סם מסוכן. מתסקיר שרות המבחן ודבריה של באת-כוח המשיבה למדנו כי המערער טען בחקירתו בשני התיקים הראשונים כי היה שיכור, בעוד שבתיק השלישי הודה בהחזקת סם מסוג חשיש שנועד לצריכה עצמית. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ניר אלפסה, טען כי להתנהגות המערער זיקה הדוקה למותו הפתאומי של אביו בחודש אוקטובר 2009, ועל כן ביקש ליתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו במישור הטיפולי.

לבקשה אחרונה זו אין בידינו להיעתר. המערער חטא בעבירות שאינן פשוטות כלל ועיקר, וחרף זאת, משהסתמנה תקווה שהוא פונה לדרך חדשה, החלטנו לדחות את ההכרעה בערעור כדי למצות אפשרות זו עד תום. צר לנו שהמערער לא עמד במבחן, ולא ראינו מקום לשוב ולזכותו בהזדמנות נוספת. לפיכך החלטנו להכריע בערעור גופו, וכל שנוכל לומר על העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי הוא שלא גילינו פן כלשהו של חומרה, ולא חריגה מרמת הענישה הנוהגת.

אי-לכך הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת במאסרו, בניכוי ימי מעצרו, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום ג' בסיוון התש"ע (16.5.10), עד לשעה 10:00.