פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5673/06
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט
י'
דנציגר
כבוד השופט י' אלון
המערער:
סאלם סבילה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.5.06
בת"פ 1041/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים ו' מרוז, ר' כץ וא' ואגו
תאריך הישיבה:
כ' באדר ב התשס"ח
(27.3.08)
בשם המערער:
עו"ד שגיב רוטנברג
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המערער הובא לדין באשמה של ניסיון לרצח ומעשה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. המערער הוא אחיה של המתלוננת הקטינה, ובינה לבינו נתגלע סכסוך על רקע "המשפחה", בשל שהמתלוננת ביכרה שלא להתגורר בבית המשפחה. המערער ארב למתלוננת ופגש בה במרכז קניות בבאר-שבע. הוא רץ לעברה, היא ניסתה לברוח עד שתפס בה ודקר אותה בגבה. לאחר הדקירה הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו וברחה ממנו, עד שנפלה. המערער השיגה ושוב אחז בה ודקר אותה ארבע דקירות נוספות – שתיים בכתף ושתיים בחלק העליון של גבה. הוא פסק ממעשיו כשהורחק על-ידי מאבטחים ועוברי אורח והסכין הוצאה מידו. כתוצאה ממעשיו של המערער הובהלה המתלוננת לבית-החולים. התברר כי חלק מהדקירות חדרו לבית החזה ולריאות והיא נותחה בדחיפות. לאחר מכן היא נותרה באשפוז זמן ממושך. המערער הודה בכך שדקר את אחותו כמתואר בעובדות המיוחסות לו, אולם חלק על-כך שיוחסה לו כוונה לרצוח אותה.
בית-המשפט המחוזי שמע עדויות ובא לכלל מסקנה כי גם היסוד הנפשי האמור הוכח במידה הדרושה. בית-המשפט דחה את הגירסה שמסר המערער בבית-המשפט כאילו לא התכוון להמית את המתלוננת. בית-המשפט דחה גם את טענתו כי הוא נאלץ לומר דברים שונים בחקירתו במשטרה. היום טוען המערער כי גם בעדויות אחרות שלו הוא אמר שדקר את אחותו משום שהיא לא רצתה לחזור הביתה, וכי בדברים אלה, שאמר גם בהזדמנות קודמת, יש כדי לחזק את גרסתו שלא בא לזירת האירוע מתוך כוונה להמית את אחותו.
גם בטענה אחרונה זו אין כדי להועיל למערער, שכן מדברים שהוא עצמו אמר ניתן ללמוד כי הוא ראה בעצם עזיבתה את הבית משום חילול כבוד המשפחה. בעצם העובדה שהמתלוננת ברחה מן הבית ראה המערער כמי שמשרכת את דרכיה, והדקירות באו בשל כעסו על התנהגותה זו. כאמור, המדובר לא בדקירה אחת כי אם בדקירות חוזרות ונשנות שבוצעו על-ידי המערער בשתי הזדמנויות שונות ובאזורים רגישים בגוף. אין זאת אלא שהדברים שאמר לשוטר שהגיע למקום האירוע סמוך לאחר התרחשותו משקפים את כוונתו. על-פי עדות השוטר אמר לו המערער שהיא [המתלוננת] "צריכה למות, כי היא הייתה צריכה להיות בבית, היא רוצה להיות זונה". נראה איפוא כי לא נפל פגם במסקנות העובדתיות והמשפטיות שהוסקו על-ידי שופטי בית-המשפט המחוזי, ולפיכך אין מקום להתערב בהכרעת-הדין.
בית-המשפט המחוזי לא מיצה את הדין עם המערער ולא הטיל עליו את העונש המירבי הקבוע לעבירה שבה הורשע, ולא מצאנו, בנסיבות המקרה, עילה להתערב בעונש שהוטל עליו.
הערעור, על שני חלקיו, נדחה.
המשנה-לנשיאה
השופט י' דנציגר :
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' אלון :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, י"ב בניסן התשס"ח (17.4.2008).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט