ע"פ 5685/03 איתן רודקו נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, (כב' הנשיא י. אברמוביץ'), (להלן: בית משפט קמא) מיום 15/06/03, שניתנה בתיק ב.ש. 1558/03 ואשר על פיה נדחתה בקשתו של העורר לפרוס את תשלום הקנס בסך של 70,000 ₪, שהוטל עליו בת.פ. 1155/00 ל-48 תשלומים.

העורר הודה והורשע בפני בית המשפט המחוזי בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ובקשר לביצוע פשע. הצדדים הגיע להסדר טיעון, לפיו כל צד יטען טיעון חופשי לעניין תקופת המאסר בפועל שיוטל על העורר, ואילו לעניין תשלום הקנס הייתה הסכמה בין הצדדים, על פיה יוטל על העורר לשלם קנס בגובה 70,000 ₪.

בית משפט קמא, (כב' השופט ע.ר.זועבי), לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, הטיל על העורר, ביום 11.03.03, עונש מאסר בן 5 שנים מתוכן שנתיים לריצוי בפועל, ולאור הסכמת הצדדים, כאמור לעיל, הוטל גם קנס בגובה 70,000 ₪. שישולם תוך 60 מיום מתן גזר הדין, דהיינו עד יום 10.05.03.

ביום 31.03.03 הגיש העורר לבית משפט קמא בקשה לדחיית מועד תשלום הקנס. וביום 15.04.03 קבע כב' הנשיא י. אברמוביץ' כי אין מקום לדחות את מועד תשלום הקנס. ביום 06.05.03 הגיש העורר ערר לבית משפט זה על החלטתו הנ"ל של בית משפט קמא. וביום 8.05.03 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה (כב' השופט א. מצא), לדחות את תשלום הקנס עד ליום 11.06.03.

ביום 20.05.03 הוגשה מטעם העורר בקשה נוספת לבית משפט קמא לפרוס את תשלום הקנס ל-48 תשלומים. ביום 15.06.03 דחה בית משפט קמא (כב' הנשיא י. אברמוביץ') את הבקשה.

ומכאן הערר שבפני.

קביעתו של בית משפט קמא מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

העניין של גובה הקנס ותשלומו היה בגדר של הסדר טיעון שהושג בין הצדדים ובהסדר זה לא הושגה הסכמה לעניין פריסת תשלום הקנס ומשכך, המסקנה היחידה הינה כי לא היה מקום לפריסת תשלום הקנס. יש להוסיף כי לעורר ניתנו מספר אורכות לתשלום הקנס, הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה.

סוף דבר, הערר נדחה.