ע"פ 5695/15 מרסל אהרון נ. מדינת ישראל

לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפני, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקשת, עד להכרעה בערעור שהוגש על ידה.

אכן, אין להתעלם מכך שחלק מן הנימוקים שנקבעו בהלכה הפסוקה, המצדיקים העתרות לבקשה מסוג זה, מתקיימים במקרה דנן (וכוונתי להעדר עבר פלילי ולכך שהמבקשת הקפידה להתייצב לכל הדיונים שהתקיימו בעניינה לפני בית המשפט המחוזי, ובכך הוכיחה כי ניתן לתת בה אמון). ואולם, חלק משמעותי מן הנימוקים שנקבעו בהלכה הפסוקה כמצדיקים דחיית בקשה מסוג זה קיימים גם במקרה שלפני. בראש ובראשונה לא ניתן להתעלם מכך שהערעור דנן הינו אך על חומרת העונש (לאחר שהמבקשת הודתה במיוחס לה במסגרת הסדר טיעון והורשעה על סמך הודאתה). יתר על כן, תקופת המאסר שהותשה על המבקשת אינה קצרה כלל ועיקר, כך שלא קיים סיכון כי ערעורה יתייתר היה ותתחיל בריצוי עונשה לאלתר.

על אף האמור לעיל, מצאתי לנכון לעכב מעט את מועד ההתייצבות לריצוי העונש בשל נסיבותיה האישיות המיוחדות של המבקשת (מצבה הרפואי והעובדה שעליה לפָנות את הדירה בה היא מתגוררת מזה עשרות בשנים).

יצויין לא לקחתי בחשבון בין שיקולים אחרונים אלה, את ההליך המשפטי המתנהל בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע (שהמבקשת היא צד לו ושהדיון הבא הקבוע בו הינו ביום 27.10.2015), שכן אין מקום להתחשב בנימוק זה.

כמו כן, לא ראיתי לנכון לעכב את התחלת ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקשת שהוזכר ברישא לבקשה, ובפרט נוכח אי הנמקה בעניין זה בגוף הבקשה; אך גם בשל כך שבית המשפט המחוזי ראה לנכון לפרוס את התשלום על פני תקופה בת 20 חודשים, שראשיתה ביום 12.10.2015, מה שמעיד על התחשבות במצבה הכלכלי הבעייתי של המבקשת.

המבקשת תתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום ג' ה-6.10.2015 במתקן הכליאה "דקל", או כפי שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות, עותק מגזר דינו של בית המשפט המחוזי ועותק של החלטה זו. המבקשת תתאם כניסתה למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, ככל שיש בכך צורך.