ע"פ 5698/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה מטעם המערער (להלן: המבקש ) לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ב' אזולאי ו- נ' זלוצ'ובר והשופטת י' רז-לוי ) בתפ"ח 54752-06-13 מיום 15.7.2014, במסגרתו הושתו על המבקש, בין היתר, 21 חודשי מאסר בפועל.

כתב אישום

2.

המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 345(ב), 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, בסמוך לחודש דצמבר בשנת 2012, שהתה נכדתו של המבקש – קטינה ילידת 27.6.2004 (להלן: הקטינה או הנפגעת ) – בביתו. בעוד הקטינה משחקת באחד מחדרי הבית, נעמד המבקש לידה, נטל את ידה, הכניסה לתוך מכנסיו והניחה על איבר מינו. בתום מעשיו, ביקש הוא מן הקטינה שלא תספר על כך לאף אחד. לאחר מכן, שאל המבקש את הקטינה אם היא רוצה "שיראה לה משהו" בתנאי שלא תגלה זאת לאיש. הקטינה סירבה וברחה לביתה. בעקבות כך, היא סבלה מסיוטים וסירבה ללכת לבית סבה וסבתה.

3.

ביום 15.7.2014 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, בייחוד כאשר אלה בוצעו כלפי קטינה במסגרת התא המשפחתי. בית המשפט המחוזי עמד גם על הנזקים שנגרמו לנפגעת עקב הפגיעה בה, כפי שאלה עולים מתסקיר נפגעת העבירה. בית המשפט המחוזי קבע כי על פי מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה, מתחם העונש ההולם נע בין 15 חודשים לשלושים חודשי מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי אין בכוחו להיענות להמלצת שירות המבחן להעמדתו בתקופת ניסיון טיפולי בת 4 חודשים, בעיקר לנוכח העובדה כי המבקש לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, צמצם אותם והשליכם על הנפגעת. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי שקל לקולה את הודאתו של המבקש; חרטתו; גילו המתקדם; העדר עבר פלילי ומצבם הרפואי של המבקש ואשתו. לנוכח האמור, השית בית המשפט המחוזי על המבקש 21 חודשי מאסר בפועל, תוך שהוא מציין כי ראוי ששירות בתי הסוהר יאפשר למבקש טיפול ייעודי לעברייני מין.

הבקשה

4.

את הבקשה לעיכוב ביצוע סומך המבקש על סיכויי הערעור, היעדר חשש להימלטותו מן הדין ותקופת המאסר שהושתה עליו. המבקש טוען כי סיכויי הערעור הם טובים. המבקש טוען כי שגה בית המשפט בקביעת מתחם העונש. בהקשר זה נטען כי מעשיו נמצאים ברף הנמוך של העבירה בה הורשע, וכי לא ניתן משקל מספק לעובדה שהמעשה היה חד פעמי, קצר ולא מתוכנן. המבקש טוען גם כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל מספק לאינטרס השיקום ולהמלצת שירות המבחן. המבקש טוען גם כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק לנזקים שנגרמו לו עקב ביצוע העבירה ולאלה שצפויים להיגרם לו ולמשפחתו בעקבות מאסרו. אשר לחשש להימלטות מן הדין, נטען כי הוא הקפיד להתייצב לכל הדיונים וכן כי הוא נעדר עבר פלילי כך שאין חשש להימלטותו מן הדין. לבסוף, ציין המבקש כי יש לתת משקל לתקופת המאסר שהושתה עליו.

5.

המשיבה התנגדה לבקשה. נטען כי סיכויי הערעור הם נמוכים. כך, טענה היא כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור והוא הולם את טיב העבירה ונסיבות ביצועה. המשיבה טענה גם כי המלצת שירות המבחן אינה חד משמעית וכי המבקש יוכל לעבור את ההליך הטיפולי גם במסגרת שירות בתי הסוהר.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשת עיכוב הביצוע, ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי, וכן שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

ככלל, נאשם יחל בריצוי עונש מאסר בפועל מיד עם מתן גזר הדין. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק "במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282 (2000) (להלן: פרשת שוורץ )). בפרשת שוורץ נקבע כי בעת החלטה על עיכוב ביצוע , יש לבחון בין היתר, את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אורך תקופת המאסר, סיכויי קבלת הערעור וטיבו, עבר פלילי ונסיבות אישיות ( שם , עמ' 282-277). מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, אציין כי סיכויי הערעור ובתוך כך ביטול רכיב המאסר בפועל והמרתו למאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, על פני הדברים אינם נראים גבוהים. יחד עם זאת, וכדי לא לסכל את מטרת הערעור, מזכירות בית המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת הערעור בהקדם.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר שהוטל עליו, ביום 1.9.2014 עד השעה 10:00 על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

שירות בתי הסוהר ייקח לתשומת ליבו את המלצת שירות המבחן מיום 22.6.2014 בדבר הצורך של המבקש בטיפול ייעודי לעברייני מין במסגרת ריצוי מאסרו.