ע"פ 5702/19 אסמאעיל אבו גאנם נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל :

1.ארבעה נאשמים הועמדו לדין. המדינה טענה לעונש מאסר בפועל עם "תקרה" לגבי כל אחד מהם. נודה – ואף הסנגור לא חלק על כך – כי ניתן להשלים עם ההגיון הפנימי והחיצוני שבעמדת המדינה. דא עקא, בית המשפט המחוזי החליט לסטות לקולא בצורה ניכרת מתקרת העונש הנטענת ביחס לנאשם 4 (שלא הגיש ערעור), וכן לא שמר על יחסי הענישה שלגביהם טענה המדינה ביחס לארבעת הנאשמים. נתונים אלה, כשלעצמם, אינם מחייבים התערבות. יתכן מצב שבו בית המשפט סבור כי דינו של אחד הנאשמים במסגרת הסדר או טיעון כזה או אחר אינו כדעת בא כוח המדינה, ולא יהיה בכך כדי להצדיק התערבות. השיקול של אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכוחו תלוי בנסיבות המקרה ובהנמקת בית המשפט בגזר הדין, תוך התייחסות גם לעמדת התביעה. אין בכך חידוש.

ברם, בענייננו בית המשפט טעה בכך שציין ביחס לנאשם 4, שבעונשו הקל, כי מדובר בקטין, כאשר לא כך הדבר. אף לא ברור, בנסיבות הכוללות, האם בית המשפט שקלל כראוי את היותו של נאשם 3 בכתב האישום (מערער 2 כאן) קטין, ונתן דעתו לכך. מצב זה משליך על העונש שהוטל על מערער 2 בנסיבות העניין, וכך ביחס למערער 1, שחלקו – אף לפי עמדת המדינה – קל יחסית. מן הצד השני, גם אם נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין, יש מקום לשמור על האינטרס הציבורי שבהטלת עונשים הולמים בעבירות נשק, נאשם נאשם על פי חלקו בעבירה ועברו הפלילי. זהו מבחן העושה והמעשה.

2.האיזון הנגזר מהבחינה הקונקרטית מוביל לכך שההתערבות של בית משפט זה תהיה מתונה. חיוני לשקול את מלוא השיקולים ביחס לכל אחד מהנאשמים. בנסיבות העניין דעתנו היא כי יש מקום לקבל את הערעור כדי לתת ביטוי ראוי לשיקולים שהעלו המערערים מצד אחד, שהצביעו על טעות ברורה בפסק הדין שיש בה לעורר חשש מפני טעויות נוספות, ולאינטרס הציבורי מנגד.

טרם סיום יובהר, להשלמת התמונה, כי מערער 1 הפקיד רק מחצית מסכום הפיצוי המקורי שהוטל עליו, ואפשרנו לו להפקיד את המחצית השנייה בתוך מספר ימים. אמש הפקיד סך נוסף של 4,000 ש"ח בקופת בית המשפט. המדינה תדאג שהסכום יועבר לידי הגורמים הרלוונטיים.

3.סוף דבר, הערעור מתקבל באופן הבא: עונשו של מערער 2 (נאשם 3 בכתב האישום המתוקן) יעמוד על 44 חודשי מאסר בפועל, הכוללים גם את המאסר המותנה שהופעל, תחת התקופה של 50 חודשים שנקבעה בערכאה קמא. עונש המאסר בפועל שיוטל על מערער 3 (נאשם 2 בכתב האישום המתוקן) יעמוד על 39 חודשי מאסר בפועל. עונש המאסר בפועל שיוטל על מערער 1 (נאשם 1 בכתב האישום המתוקן) יעמוד על 26 חודשי מאסר. יתר ההוראות והעונשים שנקבעו בגזר הדין יוותרו בתוקף.