ע"פ 5721/00 איאד באשא נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

המערערים בשני התיקים, שהם אחים (נכנה אותם להלן בשמותיהם איאד ונהאד), הם תושבי יהודה ושומרון. השניים קשרו עם תושב ישראל, קמאל נססרה, לשדוד מוניות מרשות נהגיהן, להעבירן אל מעבר לקו הירוק ולמוכרן שם. בעקבות קשר זה ביצעו השלושה יחדיו מספר מעשי שוד, שבגינם הובאו לדין והורשעו. עם נססרה, שערעורו נדון ונדחה בע"פ 6071/00, עשתה התביעה הסדר-טיעון, במסגרתו הורשע נססרה בשלושה מעשי שוד בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר ונידון, על-פי המוסכם בהסדר הטיעון, לעונש כולל של חמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. נהאד הודה בחקירת המשטרה בביצוע ארבעה מעשי שוד בנסיבות מחמירות. בשל הרשעתו במעשים אלה, בקשירת הקשר וכן בשהייה בלתי-חוקית בישראל, דן אותו בית המשפט המחוזי לשבע שנים מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על-תנאי. אחרי תחילת הראיות נגדו הודה גם איאד בכל העבירות בהן הודה אחיו נהאד. עליו גזר בית המשפט שמונה שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי; וכן הפעיל כנגדו שני עונשי מאסר על-תנאי (האחד לשנים-עשר חודשים והאחד לשמונה חודשים) באופן שהעונשים המופעלים חופפים בינותם אך מצטברים לעונש שהוטל בשל העבירות החדשות. מכאן, שעל איאד הוטל לרצות תקופת מאסר כוללת בת תשע שנים.

נהאד מערער על חומרת העונש שנגזר עליו בטענה עיקרית והיא, כי בנסיבות העניין לא היה זה מן המידה לגזור עליו עונש חמור יותר מן העונש שגזר בית המשפט על נססרה. החלטנו לקבל טענה זו. העונש שנגזר על נססרה נטה, אומנם, לקולה; מן הסתם לנוכח הסכמתו לסיים את ההליך בהסדר טיעון עם התביעה. כן איננו מתעלמים מכך שנהאד הורשע בארבעה מעשי שוד, בעוד שנססרה הורשע בשלושה מעשים בלבד, וכן שלחובת נהאד נזקפה גם הרשעה בשהייה בלתי-חוקית בישראל. אך דומנו כי בעניינו של נהאד לא ייחס בית המשפט המחוזי משקל מספיק לעובדה שבשלב החקירה הוא הודה בכל המעשים והפליל את שותפיו, ואף לא להיותו צעיר מנססרה בשלוש שנים, ובזמן המעשים רק כבן תשע-עשרה. נראה שלבית המשפט המחוזי לא הוגש גיליון ההרשעות הקודמות של נהאד, ולכן הניח בית המשפט כי אין לחובתו כל הרשעות. אלא, שמגיליון ההרשעות הקודמות שלו עולה כי הובא לדין בגין שלוש עבירות קודמות הקשורות לכלי רכב, כגון התפרצות לרכב וגניבה מתוכו, ובאף אחד מן המקרים לא נגזר עליו עונש מאסר בפועל. הווה אומר, שבגזר הדין נשוא הערעור הוטל על נהאד מאסרו הראשון. כן עולה מתסקיר המבחן שהוגש לגביו כי הוא מבטא רגשי חרטה על מעורבותו בעבירות החמורות, שלביצוען נגרר אחרי אחיו הבכור וחבריו הבוגרים, ועושה מאמץ לתקן את דרכו. בהתחשב בכלל הנסיבות הללו, החלטנו לקבל את ערעורו של נהאד ולהעמיד את מאסרו על שבע שנות מאסר, חמש מתוכן מאסר בפועל, ויתרת התקופה מאסר על-תנאי, כאשר התנאי הוא כקבוע בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי.

איאד נענש בחומרה גדולה יותר משותפיו. לחובתו יש לציין כי הוא ביצע את העבירות שבועות ספורים לאחר שחרורו מבית הסוהר לאחר ריצוי שתי שנות מאסר, שנגזרו עליו בגין עבירות קודמות, בכללן גניבת רכב. יש פנים לחומרה רבה גם בעובדה שהוא ביצע את העבירות הנוכחיות בעוד שני עונשי מאסר על-תנאי לתקופה כוללת של עשרים חודשים תלויים נגדו. נסיבות אלה מעידות כי עונשי המאסר והמאסר על-תנאי שנגזרו על איאד בעבר לא הרתיעוהו מביצוע העבירות הנוספות. על חומרתם הרבה של מעשי שוד המבוצעים כלפי נהגי מוניות, ואשר למרבה הצער הפכו לתופעה רווחת מאד, אין צורך להכביר מילים. איאד ראוי בעינינו לעונש שנגזר עליו, ואלמלא הפער הניכר בין עונש זה לבין עונשו של נססרה, אשר השתתף בביצוע העבירות בהיותו אסיר ברשיון, לא היינו רואים מקום להתערב בגזר-דינו של איאד. אך נראה לנו כי את הפער הקיים אי-אפשר להשאיר כמות שהוא, ורק מטעם זה החלטנו להקל עם איאד במובן זה שריצוי עונשי המאסר על-תנאי המופעלים ייעשה על-ידו באורח חופף לעונש המאסר שנגזר עליו בגין העבירות הנוכחיות. משמע שעל איאד לרצות תקופת מאסר כוללת בת שמונה שנים במקום תשע שנים. עונש המאסר על-תנאי שנגזר עליו נותר על כנו.