בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5723/04
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: מוחמד בן ח'ליל טאהא
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת,
מיום 3.5.04, בת"פ 213/04, שניתן על ידי כבוד
השופט ב' ארבל
תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי תשס"ה (14.10.2004)
בשם המערער: עו"ד עמאד דקואר
בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ
פסק – דין
השופט א' א' לוי :
באחד מימיו של חודש יולי 2003 פרץ ויכוח בין המערער לאחר – כרם אמארה, על רקע דרך נהיגתו של האחרון. חלופי הדברים הפכו עד מהרה לחילופי מהלומות, במהלכן תקף המערער את יריבו בכל חלקי גופו תוך שהוא משתמש לצורך כך בשרשרת ברזל. גם כשנפל המתלונן על הרצפה פצוע וחבול, לא הרפה ממנו המערער והוסיף להכותו ולבעוט בו.
ביום המחרת, משהבחין המערער בכרם שעה שזה עצר את רכבו ליד חנות בכפר כנא, הוא רץ לעברו ביחד עם אחרים במטרה לשוב ולתקוף אותו. המתלונן שהבחין בהם נמלט מהמקום עם רכבו, אולם בני החבורה רדפו אחריו, ומשהדביקו אותו ניסה אחד מקרובי משפחתו – עיד עדאל אמארה – לשוחח עמם כדי להבין את הרקע לסכסוך. בשלב זה ניגש המערער לעיד ודקר אותו עם סכין במותנו. גם הפעם לא נתקררה דעתו של המערער, ולאחר שעיד נפל ארצה מתבוסס בדמו, הוא הוסיף להכות אותו בידיו ובעט בו.
בכל אלה הודה המערער שעה שהובא לדין בפני בית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשע בשתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, והחזקת סכין, לפי סעיף 186לחוק. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, גזרה הערכאה הראשונה למערער 18 חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש.
בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ע' דקואר, ביקש להקל בעונשו של שולחו, ולצורך כך הדגיש את אלה: הודאתו של המערער בעובדות שחסכה זמן שיפוטי; כל המעורבים בפרשה הם קרובי משפחה, והמערער אף נשא לא מכבר את אחותו של עיד לאשה; נערכה "סולחה" בין הצדדים ואף הוצע למתלוננים פיצוי כספי נכבד; המערער היה נתון במעצר במשך כארבעה חודשים. כמו כן, הפנה עו"ד דקואר לנסיבותיו האישיות של המערער, והביע את החשש שכליאתו עלולה להיות כרוכה בנזק באשר אשתו נמצאת בחודשי הריונה האחרונים.
לא נתבקשה תשובת המשיבה לערעור, הואיל ולא מצאנו כי הוכחה עילה להתערב בעונש. העבירות אותן ביצע המערער במהלך יומיים, מעידות על הסכנה הגלומה בו. יתרה מכך, שימוש בנשק קר – שרשרת ברזל וסכין – כדי להגיב על סכסוך ויהיה רקעו אשר יהיה, היא התנהגות שהדעת אינה סובלת, וככזו יש להוקיעה ולהרתיע מפניה על ידי גזירתם של עונשי מאסר ממושכים. כך נהג בית המשפט המחוזי, וגם לאחר שנתנו את דעתנו לכל הנימוקים לקולא אשר נטענו בפנינו, לא מצאנו כי העונש שנגזר חורג לחומרה, אדרבא, אנו סבורים כי הוא שקול ומדוד.
הערעור נדחה.
ניתן
היום, כ"ט בתשרי תשס"ה (14.10.2004).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט