ע"פ 5723/08 עוזי קרן נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' פלפל ,

השופטת ר' יפה כ"ץ

והשופט א' ואגו ) מיום 24.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 4453/07.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לסעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.8.2003, באזור המרינה העירונית באילת, הושלכה מסיפונו של כלי שייט, שהיה באותה עת באחריותו של המערער, פסולת של שמן שחור. בדיון שהיה קבוע בעניינו של המערער ביום 24.6.2008 בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא פלפל ,

השופטת יפה כ"ץ והשופט ואגו ), הגיש המערער בקשה להפסיק את ההליך בעניינו, נוכח הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, המבטלות, כך לגרסת המערער, את הבסיס לאישום נגדו. בית המשפט, בהחלטתו מאותו יום, דחה את בקשתו של המערער, וציין שכל טענותיו של המערער ידונו במסגרת ההליך העיקרי, בו יינתן פסק דין כבר באותו יום. בתגובה להחלטת בית המשפט, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו. בהחלטתו מאותו יום, דחה בית המשפט גם בקשה זו, בהיעדר כל נימוק או עילה לבקשה מצד המערער. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.

דין הערעור להידחות. בערעורו, אין המערער מעלה כל טענה מנומקת המקימה עילה לפסילת שופט. ככל שניתן למצוא בערעורו של המערער טענות הנוגעות לפסילת המותב הדן בעניינו, הרי שטענות אלה מופנות כנגד התנהלותו הדיונית של בית המשפט, ולהחלטתו לדון בכל טענותיו של המערער במסגרת ההליך העיקרי. כבר נקבע פעמים רבות בפסיקתנו, כי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, אף אם אינן נושאות חן בעיני מי מהצדדים להליך, אינן מהוות עילה לפסילתו (ראו למשל: ע"א 521405

אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"א 11543/05 דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 19.7.2006); יגאל מרזל דיני

פסלות שופט 178-174 (2006)).

לפיכך, הערעור נדחה.