ע"פ 5729/08 דוד כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב האישום בגינו הועמדו המערערים לדין, נחשפה פרשה קשה. המערער בע"פ 5729/08 (להלן: דוד) הוא אביו של המערער בע"פ 5837/08 (להלן: יעקב), ושניהם גרים בבת-ים. אחד משכניהם הוא אשר ברדה (להלן: המתלונן), שבתאריך 10.7.07 פרץ סכסוך אלים בינו לדוד. בעקבות כך ידה דוד לבנים לתוך ביתו של המתלונן, וכתוצאה מכך נופצו חלונות הדירה. ביום המחרת קשרו המערערים קשר להפליל את המתלונן בפריצה לדירתם, ובעקבות כך לסחוט ממנו כספים ורכוש. הם הזמינו אותו לביתם, והמפגש התקיים בתאריך 12.7.07 בשעות הבוקר. המתלונן נתבקש לסייע בהזזתם של מכשירי חשמל שונים, מתוך כוונה שיותיר עליהם את טביעות אצבעותיו. בהמשך, סגר דוד את חלונות הדירה ולאחר מכן נשמעה מוזיקה בעוצמה גבוהה. או אז ניגשו המערערים למתלונן והחלו להלום בראשו עם אלות שהחזיקו בידיהם, ויעקב פצע אותו באמצעות סכין. בהמשך היכו את המתלונן עם האלות בידיו וברגליו מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה. אולם המערערים לא הסתפקו בכך, ותוך שימוש באיומים הם דרשו ממנו לשלם להם סכום של 15.000 ש"ח, וחייבו אותו לחתום על התחייבות ברוח זו. בהמשך הוקלט המתלונן כשהוא מתנצל בפני המערערים.

בתום כל אלה הועבר המתלונן למקלחת כדי לסלק ממנו את כתמי הדם שנגרמו לו, ואחר כך הוא נדרש להותיר את טביעות אצבעותיו על התריסים בדירה כחלק מהמזימה להאשימו בהתפרצות. לבסוף, נטל יעקב את מפתחות דירתו של המתלונן, נכנס לתוכה וגנב טלויזיה ומכשיר D.V.D. . לאחר ששב הובילו המערערים את המתלונן לדירתו, ולאחר שהלכו לדרכם הוא הזעיק את המשטרה ועזרה רפואית. בדיקת המתלונן העלתה כי נגרמו לו חבלות קשות – שבר קווי בגולגולת, חתכים עמוקים בראשו, שבר ביד שמאל והמטומה תת-עורית. באישום נוסף שיוחס לדוד נטען, כי הוא הדיח את בנו יעקב למסור בחקירתם גרסה שקרית.

2.

במהלך משפטם כפרו המערערים בעובדות המפלילות שיוחסו להם, אף שלא הכחישו את קיומו של המפגש עם המתלונן בדירתם. אולם, בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של המתלונן שנתמכה בראיות נוספות, וכתוצאה מכך הרשיע את המערערים בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים, גניבה, שיבוש מהלכי משפט בידוי ראיות והתפרצות למקום מגורים. יעקב הורשע גם בעבירה של הדחה בחקירה. לאחר שקוימו ההליכים לעניין גזר הדין, נדון דוד לעשר שנות מאסר, בעוד שיעקב נדון לשבע שנות מאסר. כמו כן, נגזרו למערערים שמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי.

3.

בערעורים שבפנינו משיגים המערערים על החומרה הגלומה, להשקפתם, בגזר-הדין. יעקב טען כי הגורם הדומיננטי בביצוען של העבירות היה אביו, שמפאת יראתו ממנו נאלץ לסייע לו. עוד נטען, כי עברו הפלילי של יעקב אינו מכביד, בניגוד לעברו הפלילי של אביו, ועל כן נכון היה לעשות בעונש שהושת עליו אבחנה שונה מזו שיושמה על ידי הערכאה קמא. דוד סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו משום שבחר שלא להודות ולנהל משפט כהלכתו. עוד נטען, כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת; הוא אדם קשה יום, שמצב בריאותו רעוע ומתדרדר, והוא אף עשה ניסיונות אובדניים במהלך מעצרו; למערער בת שאובחנה כסובלת מתסמונת דאון; לבסוף, נטען כי האשם לפרוץ הסכסוך בינו למתלונן היה זה האחרון, שבמפגשם יומיים לפני האירועים נגח בפניו.

4.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. אם נכונה הטענה כי המתלונן נהג באלימות כלפי דוד, הדרך להשיב לו כגמולו היתה בפניה לרשויות החוק. אולם המערערים החליטו לעשות דין לעצמם, ורקמו תכנית מרושעת להזמין את המתלונן לדירתם, להפלילו בהתפרצות שלא עשה, ואחר כך לסחוט ממנו כספים ורכוש. למעשים אלה קדמו תכנון ומחשבה, ונוכח העובדה כי מדובר בשני מערערים שזה אינו מפגשם הראשון עם החוק, אנו סבורים כי העונש שהושת עליהם הנו הולם וראוי, שהביא בחשבון את כלל השיקולים הצריכים לעניין.

אי-לכך, הערעורים נדחים.