ע"פ 5734/06 שנאור אמיתי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הש' נ' אהד) לדחות את בקשת המערער לעכב את ביצוע עונשו.

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.על פי עובדות כתב האישום, הגיעה אל ביתו של המערער באחד הימים קטינה (כבת 8) שהיתה חברה של ביתו. השלושה ישבו וצפו בסרט ובשלב מסוים שאל המערער את הקטינה אם ברצונה לשבת על ברכיו. משלא נענתה, משכה המערער אליו. כשהיא יושבת על ברכיו, עיסה המערער את גופה בחוזקה באחוריה ובאבר מינה. ביום אחר, לאחר דברים אלו, נשארה הקטינה ללון בביתו של המערער. באישון לילה הגיע המערער למיטתה וביקש שישחקו במשחק. הקטינה סירבה והציעה כי ישחקו למחרת ובקשה לחזור לישון. המערער מצידו המשיך להעירה ולהפציר בה ובשלב מסוים הרימה ונשאה למזרון אחר. אז השכיב אותה המערער על בטנה, עיסה את אחוריה וניסה להפשיל את תחתוניה. בשלב זה נמלטה הקטינה מהחדר.

3.ביום 17.1.2006 הורשע המערער בבית המשפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ד' עטר) במיוחס לו בכתב האישום. לגבי גרסתו של המערער ציינה השופטת בהכרעת הדין כך:

"התרשמתי כי המדובר בניסיון ליתן הסבר מופרך על פניו, למצב דברים ברור ובלתי משתמע לשני פנים, לא כל שכן בעת שהנאשם בחר שלא להעיד אודות שאירע ובכך כשלעצמו יש כדי להוות תמיכה לראיות המאשימה בדבר מהות המעשים וכוונת מבצעם".

4.תוך שהוא מציין כי הביא במניין השיקולים את נסיבותיו האישיות של המערער, מצבו הנפשי והיותו נעדר עבר פלילי לא מיצה עמו בית המשפט את הדין וגזר עליו 15 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לקטינה בסך 5000 ש"ח. במעמד הקראת גזר הדין ביקש בא כוח המערער את עיכוב ביצועו של גזר הדין עד למתן הכרעה בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה.

5.למחרת, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונשו. בקשתו של המערער נדחתה על ידי בית המשפט (כב' הש' נ' אהד) שציין בהחלטתו המפורטת כי ממקרא גזר דינו של בית משפט השלום עולה כי ניתן במסגרתו ביטוי לכל השיקולים לקולא העומדים לזכותו של המערער. בית המשפט אף התייחס במסגרת החלטתו לסיכויי הערעור וציין כי:

"הסיכוי להתערבות משמעותית בגזר-הדין, על-פי הערכתי, בנסיבות התיק ושיקולי העונש, אינם גבוהים כלל ועיקר. נהפוך הוא".

6.בכל זאת הורה בית המשפט למזכירות לקבוע את הערעור לשמיעה במועד מוקדם ככל האפשר, אף אם יהא זה במהלך תקופת הפגרה. ככל הנראה, כך נמסר בדיון לפני ייקבע הערעור לדיון בסמוך לאחר הפגרה. משנדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין ועד למתן ההכרעה בערעור, ביקש בא כוחו של המערער, לעכב את ביצוע גזר הדין ב-14 יום. בית המשפט נענה לבקשתו זו וביצוע גזר הדין עוכב עד ליום 16.7.2006. על החלטתו זו של בית המשפט שלא לעכב את ביצוע העונש עד למתן הכרעה בערעור, הערעור שלפני.

7.טענתו העיקרית של המערער היא כי במידה ולא יעוכב ביצוע עונשו יופסק ההליך הטיפולי במהלכו הוא מצוי ויגרם לו נזק בלתי הפיך. עוד טוען המערער כי סיכויי הערעור טובים. לטענתו לאור היעדר עבר פלילי, היותו במסגרת הליך טיפולי והמלצת שירות המבחן קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל ועונשו יופחת. לבסוף טוען המערער כי במידה ולא יעוכב הביצוע יתייתר הערעור שכן עד שישמע הערעור הוא עתיד לרצות חלק גדול מעונשו.

8.שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה שאין להיעתר לבקשה. כפי שציינה השופטת אוהד הסיכוי להתערבות משמעותית בגזר הדין קלוש הוא. הערעור עתיד להישמע, כאמור, בקרוב.

9.הערעור נדחה. המבקש יתייצב לריצוי המאסר כאשר הורהו בית המשפט המחוזי.