פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 5740/06
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
אלי סימני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטה לפסילת שופט בית
המשפט השלום באשדוד מיום 4.6.06 בת.פ. 1816/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר'
לביא
תאריך הישיבה:
כ"ז בתמוז התשס"ו (23.7.2006)
בשם המערער:
עו"ד תומר אורינוב
בשם המשיבה:
עו"ד תמר פרוש
החלטה
לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופטת ר' לביא ) לדחות את בקשת הפסילה של המערער בת"פ 1816/05.
1.נגד המערער הוגש לבית משפט השלום באשדוד כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(א) לחוק; וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 22.11.05 התפרץ המערער לדירת מגורים באשדוד, פרץ את הכספת שהייתה מקובעת לקיר חדר השינה של בעלי הבית, וגנב מתוכה כסף, טבעות יהלום יקרות ופריטים נוספים. על-פי הנטען, בשלב מאוחר יותר של היום התפרץ המערער בשנית לדירה, פגש בבתם הקטינה של בעלי הבית, וחבט בפניה. לאחר מכן, כך נטען, תקף המערער גם את אמהּ של הילדה ואת אחד השכנים, אשר נזעקו למקום למשמע צעקותיה של הילדה.
ביום 4.6.06 החלה פרשת התביעה ונשמעה עדותו של המתלונן. לטענת המערער, הערות והתבטאויות שונות של השופטת קמא במהלך אותו דיון, מקימות עילת פסלות נגדה. לטענתו, במהלך הדיון ביקש לחקור את המתלונן על הרכוש שלטענתו נגנב מביתו. על כן שאל את המתלונן שאלות שונות, ובין היתר ציין בפניו כי "אני אומר לך שלא היו לך ארבע טבעות פרינסס ואף לא שלוש. מה אתה אומר על כך?" . לשאלה זו הגיב המתלונן בכעס ועלבון, באומרו, בין היתר "עונש מה שקורה פה, מה, זה המשפט שלי? זה לא המשפט שלי! לי פרצו את הדירה!" . למשמע דברים אלה פנתה השופטת קמא לסנגור וביקשה ש "שישאל שאלות מבלי להביע דעתו האישית באשר למהימנות העד" . בא-כוח המערער מחה על כך, ובתגובה ציינה השופטת קמא כי:
"בית המשפט לא יתיר לסנגור לפגוע בעד, ולכן יכול לשאול שאלות פתוחות מבלי להביע דעתו באשר לאמינות העד... בית המשפט שב ומבקש מהסנגור שאם רוצה לומר לו שמשקר, שתחילה יבסס זאת, ולא יפגע בו סתם".
ובהמשך:
"בית המשפט שב ומסביר לסנגור בסבלנות ובשקט כי אסור לו לפגוע בעד, אם רוצה לחקור נגדית, זה לגיטימי, אם רוצה להעלות ספקות לגבי המהימנות שלו, זה לגיטימי, אבל באופן לא מבוסס, להכפיש את שמו, ולהציג לו כאילו מה שמעיד בבית המשפט זה שקר, לא נאה ולא יאה, ומתבקש לא לעשות כן, שכן הוא בצדק נפגע".
בעקבות דברים אלה ביקש בא-כוח המערער כי השופטת של בית המשפט קמא תפסול את עצמה מלשבת בדין בעניינו של המערער. השופטת דחתה את בקשת הפסלות, בציינה כי טענת הסנגור, לפיה עולה מהדברים האמורים כי גיבשה עמדתה לגבי אמינות העד, הנה טענה חסרת שחר. השופטת הדגישה בהחלטתה כי:
"אין בכך משום הבעת עמדה לגבי אמינות העד. ולכן גם לא קם המבחן שבחוק, על פיו קיים מבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי, שמצדיק תחושה ומראית עין של משוא פנים. מדובר בפגיעה שנפגע כנראה הסנגור עצמו, ולכן הבקשה נדחית".
נגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת בא-כוח המערער, ההערות שהושמעו על-ידי השופטת קמא במהלך הדיון, וכן ההחלטה לאסור עליו לשאול את המתלונן שאלות שנועדו לבחון את מהימנותו, מקימות חשש ממשי למשוא פנים. עיקר טענתו של בא-כוח המערער מתמקד בהתבטאות "להציג לו כאילו מה שמעיד בבית המשפט זה שקר" , ולדבריו, מדברים אלה עולה קביעה מפורשת של השופטת קמא לפיה היא מאמינה לגרסת המתלונן ומקבלת את דבריו ללא סייג.
2.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ואף שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענות המערער מופנה נגד התבטאויות של השופטת קמא, מהן הוא מסיק כי השופטת גיבשה דעתה וקיבלה את גרסת המתלונן במלואה. עיינתי בפרוטוקול הדיון ובהתבטאויות האמורות, אולם לא מצאתי כי יש בהן כדי ללמד על חשש ממשי למשוא פנים כלפי המתלונן וכנגד המערער, או שמגלות הן כי השופטת קמא כבר גיבשה דעתה עד כי אין עוד טעם בהמשך ניהולו של ההליך בפניה. התבטאויותיה של השופטת, כפי שהן מתוארות בפרוטוקול הדיון, נועדו למניעת פגיעה שלא לצורך במתלונן, אשר אינו צד להליך, והן אינן מעידות על כך שדעתה "ננעלה" ושגיבשה עמדה סופית ביחס למערער ולמתלונן (ראו, בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605).
יודגש, כי גם אם אכן נוצרה אצל המערער ובא-כוחו התחושה הסובייקטיבית לקיומו של משוא פנים כאמור, הלכה היא שאין די בתחושה סובייקטיבית כדי להקים עילת פסלות. כבר נקבע פעמים רבות כי לא רגישותו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת לעניין פסלות. המבחן לפסילת שופט הנו, כידוע, מבחן אובייקטיבי, והשאלה שיש לבחון הנה האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ראו ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6404/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
בנסיבות העניין ולפי אמת מידה זו, התבטאויותיה האמורות של השופטת קמא שנועדו להגן על העד מפני חקירה פוגענית אינן מקימות חשש ממשי המעוגן בראייה אובייקטיבית, שיש בו כדי לפסול את בית המשפט.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז
התשס"ו (24.7.2006).
ש ו פ ט ת