ע"פ 5743/07 סאלם אבו גויעד נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של יצוא, יבוא וסחר בנשק לפי סעיף 144(ב)(2) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה נוספת של סיוע ליצוא, יבוא וסחר בנשק.

בסוף שנת 2003 או תחילת שנת 2004 פגש המערער במבריחי נשק אשר הגיעו מסיני, במקומות שהוסכם עליהם מראש, וקיבל מהם 10 כלי-נשק. את כלי-הנשק העביר לשניים אחרים, תושבי השטחים, ובתמורה קיבל מהם סך של 3,000 דולר. באותה תקופה סייע גם לאחרים לייבא נשק בכך שקיבל 11 כלי-נשק ממבריחים שבאו מסיני והעביר אותם לשניים האחרים בתמורה זהה. במועד סמוך לאחר מכן קיבל המערער לידיו מתושבים מצריים 20 רובי קלצ'ניקוב ויחד עם האחרים הובלו כלי-הנשק ונמסרו לתושב הגדה המערבית. בהובלה נוספת שבוצעה על-ידי המערער ואחרים באותו חודש עצמו הובילו המערער והאחרים 24 רובי קלצ'ניקוב, תחמושת לרובים, וכן מטול אר.פי.ג'י ו-4 פצצות המשמשות את המטול. גם אמצעי הלחימה האלה הובאו ממצרים לתוך שטח ישראל, אך המערער ושניים משותפיו נעצרו טרם שהספיקו למסור את הנשק. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של מאסר בפועל של 12 שנים, בניכוי ימי מעצרו, וכן מאסר מותנה לתקופה של שנתיים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער טוען כי העונש גבוה מהעונשים שהוטלו על שותפיו לעבירות ללא הצדקה. עוד הוא טוען כי בית-המשפט המחוזי ייחס משקל מועט מדי, אם בכלל, לנסיבות האישיות המקילות שלו, וכי בית-המשפט גם לא נתן משקל די לעובדה שבמסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב-האישום באופן שהמעשים שיוחסו לו היו חמורים פחות מאלה שתוארו בכתב-האישום המקורי.

לא מצאנו מקום להתערב בגזר-הדין שניתן בעניינו של המערער. גם לאחר תיקון כתב-האישום נותרה בעינה הודאתו של המערער בעבירות חמורות ביותר; המדובר בהברחות חוזרות ונשנות של כמויות גדולות מאוד של כלי-נשק קטלניים ולמותר להכביר במילים על התוצאות החמורות הכרוכות בהברחה רבתי של אמצי לחימה מסוגים שונים והעברתם לתושבי השטחים, מקום בו הם עשויים ליפול לידיים עוינות. כפי שציין בית-המשפט, יש מקום להטיל עונשים מרתיעים על עבירות מן הסוג הזה המבוצעות על-ידי אזרחי מדינת ישראל הבוחרים לסכן במעשיהם, ובשל בצע כסף, את חיי האחרים. גם העובדה ששותפו של המערער נדון לעונש של תשע וחצי שנות מאסר אינה מלמדת על טעות בגזירת עונשו של המערער. בעניינו של השותף האחר אימץ בית-המשפט הסדר טיעון שהתייחס גם למידת הענישה ושנסמך על העובדה שאותו שותף שיתף פעולה עם הרשויות מיד עם מעצרו והוביל לתפיסת חלק מכלי-הנשק ולניתוק שרשרת ההברחות. מטבע הדברים, העונש שנקצב לו הביא עובדות אלה בחשבון לקולא.

בשל כל אלה, לא קמה עילה להתערב בגזר-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי בעניינו של המערער והערעור נדחה.