ע"פ 576/03 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע – לאחר שהודה בעובדות כתב האישום – במעשה סדום בבת משפחה (עבירה על סעיף 351(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), במעשים מגונים בבת משפחה (עבירה על סעיף 351(ג)(1) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק), ובמעשה מגונה בפני בת משפחה (עבירה על סעיף 351(ד) לחוק). הוטלו עליו 15 שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד.

לאחר הודאתו בעובדות, ובטרם נגזר דינו, העלה המערער טענה של מחלת נפש. על פי הטענה, יש במחלתו כדי לשלול את אחריותו ואף כדי למנוע את המשך משפטו. בית המשפט המחוזי בחן טענה זו לעומקה. במסגרת זו הורה בית המשפט לבחון את המערער מחדש, והוא אושפז במרכז לבריאות הנפש "איתנים". הוא היה נתון להסתכלות שנמשכה כשלושה שבועות בתנאי אישפוז. הוא נבדק על ידי צוות שכלל יותר מעשרים איש. בעקבות הבדיקות הללו, הוגשה לבית המשפט חוות דעתם של ד"ר קוניבסקי וד"ר חנין. נקבע על ידם כי המערער מתחזה לחולה נפש. הוא אמנם בעל הפרעת אישיות קשה, אך הוא אחראי למעשיו ומסוגל לעמוד לדין. בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על ממצאים אלה, תוך שדחה את חוות הדעת של ד"ר קרפל, שהוגשה מטעם הסניגוריה, לפיה המערער לוקה בסכיזופרניה. נטען לפנינו כי עלינו להעדיף את חוות הדעת מטעם הסניגוריה. לא נוכל לקבל הצעה זו. חוות הדעת עליהן סמך בית המשפט המחוזי את החלטתו הן מבוססות, יסודיות, ואין כל יסוד להתערב בגישתו של בית המשפט לעניין זה.

אשר לעונש, אין הוא קל כלל ועיקר. עם זאת, גם מעשיו של המערער חמורים ביותר. הוא ביצע את מעשיו המיניים בבתו הבכירה בת ה-11. זאת במשך תקופה של כחצי שנה, ותוך תכנון מדוקדק. הוא פגע קשות בנפשה של בתו. העונש שהוטל עליו – שלקח בחשבון הטיעונים לקולה – משקף יפה את מדיניות הענישה הראויה.

הערעור על שני חלקיו נדחה.