ע"פ 5774/08 רגב שלו נ. מדינת ישראל

בחודש כסלו תשס"ז (נובמבר 2006) הודה המערער בעובדותיו של כתב-אישום מתוקן, בו יוחסו לו עבירות שונות על פי פקודת מס הכנסה (השמטת הכנסה מתוך דו"ח, שימוש בעורמה ותחבולה, ועזרה לאחר להשמיט הכנסה מתוך דו"ח). מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 10 חודשי מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה.

בסופו של יום גזר בית-משפט השלום בפתח תקווה למערער 7 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי וקנס בסך 7,500 ש"ח.

בעקבות כך הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי, ובתום הדיון שם הוחלט להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 4 חודשים. בקשה להתיר למערער לשאת במאסרו בדרך של עבודות שירות, נדחתה, ונקבע כי עליו להתייצב לשאת בעונשו ביום 1.7.08. המערער לא אמר נואש, ושב ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לדחות את מועד התייצבותו למאסר ליום 1.9.08, והפעם בנימוק שהוגשה על-ידו בקשת חנינה לנשיא המדינה. בקשה זו נדחתה גם היא, ובכך עוסק הערעור שבפני.

אין בידי להיעתר למערער. העונש שהושת עליו היה בגדרו של הסכם טיעון, ומשמעותו של הסכם זה היא כי גם להשקפת המערער, מאסר בן 10 חודשים בגין העבירות אותן ביצע, הוא עונש המצוי במתחם הסבירות. כך או כך, בעקבות ההליכים הנוספים שננקטו הועמד העונש של 4 חודשי מאסר, וגם לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לטיעוניה של באת-כוחו של המערער, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לדחות את ביצוע העונש. כידוע, הלכה היא כי בקשת חנינה אינה מקימה עילה לעכב את ביצוע העונש, ולאחר הליכים שתחילתם בשנת 2003 הגיעה השעה כי המערער ישא בעונשו. המערער יעשה זאת ביום י"ב בתמוז התשס"ח (15.7.08), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי מרכז.