ע"פ 5774/09 שחר מסיקה נ. מדינת ישראל

העורר הורשע על פי הודאתו בנהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, וזאת כאשר הובהר כי רשיון הנהיגה שבידו לא היה בתוקף מזה כ-11 שנים. בית המשפט לתעבורה גזר עליו עונש של שמונה חודשי פסילה בפועל של רשיון הנהיגה, וכן עונשים אחרים.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש שנגזר עליו וביקש עיכוב ביצוע רכיב פסילת הרשיון עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב הביצוע בנימוק כי הסיכוי לשינוי מהותי בתקופת הפסילה במסגרת הערעור אינו גדול, וכן לאור העובדה כי הערעור העיקרי קבוע לשמיעה ביום 1.9.09 כך שלא עולה חשש לסיכולו של הערעור אם לא ינתן עיכוב ביצוע כמבוקש.

על דחיית בקשת עיכוב ביצוע הפסילה הוגש ערר זה. במסגרתו, טוען העורר כי זוהי מעידתו הראשונה, וכי בינתיים הוציא רשיון בר תוקף למשך מספר שנים. כן הוא טוען כי הרשיון נחוץ לו לצרכי עיסקו. לדבריו, ביחס בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי גובר במקרה זה השיקול האחרון ומטה את הכף לעבר עיכוב ביצוע הפסילה.

המדינה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי יש לאמץ את גישת בית המשפט המחוזי אשר ייחס סיכוי נמוך לערעור להתקבל ואף קבע כי הערעור לא יסוכל גם אם הפסילה תופעל ללא עיכוב.

אין מקום לקבלת הערר ודינו להידחות.

נהיגה בלא רשיון נהיגה תקף היא עבירת תעבורה חמורה. היא משקפת מצב שבו אדם נוהג ברכב למרות שמלכתחילה אין לו היתר כדין לעשות כן. חומרה יתירה נילווית לכך כאשר מתברר כי אין מ דובר

בהעדר תוקף זמני של הרשיון עקב היסח דעת או טעות, אלא בהעדר רשיון במשך שנים רבות אשר לא הרתיע את העורר מלנהוג ברכב.

עונש פסילת רישיון נועד להרחיק אדם מהכביש כאשר נסיעתו עלולה לסכן את הציבור ולגרום לנזק. נהיגה ללא רשיון תקף משקפת קיומו של סיכון כזה, ולכן היא מצדיקה, בנסיבות מתאימות, הרחקת אדם מן הכביש. האפקטיביות של הרחקה זו מותנית בכך שהיא תיעשה בסמוך לאחר ההרשעה וגזירת הדין ולא זמן ניכר לאחר מכן. לפיכך, עונש פסילת רשיון בדרך כלל איננו מעוכב אלא אם סיכויי הערעור טובים, או מתקיימים תנאים חריגים, שבהם קיים אינטרס אישי או ציבורי בעל משקל של ממש, הגובר על הכלל הנוהג לפיו, דרך שגרה, אין לעכב ביצוע עונש פסילת רשיון נהיגה.

במקרה זה, לא מתקיימים תנאים חריגים המצדיקים עיכוב ביצוע פסילת הרשיון עד להכרעה בערעור. נסיבות העבירה הן חמורות, העורר אינו מצוי במצב אישי חריג המצריך נהיגת רכב כענין הומניטארי מיוחד, והערעור גופו קבוע לשמיעה במועד קרוב, כך שאין חשש כי תכליתו תסוכל.

בנסיבות אלה, לא מתקיימים, אפוא, התנאים המצדיקים סטייה מן הכלל לפיו עונש פסילת רשיון נהיגה יש לבצע באופן מיידי וללא השהייה.

מטעמים אלה, הערר נדחה.