פרטי ההליך
פסק-דין בתיק ע"פ 5776/22
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 5776/22
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט א' שטיין
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין
של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' סגן הנשיא ר' כרמל, כב' השופט א'
רומנוב וכב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) בתפח"ע 15019-08-20 מיום 20.7.2022
תאריך הישיבה:
כ"ה בכסלו התשפ"ג
(19.12.2022)
בשם המערער:
עו"ד עינב יתח
בשם המשיבה :
עו"ד יעל שרף
בשם שירות המבחן לנוער:
עו"ס טלי סמואל
פסק-דין
1.המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בשבע עבירות אינוס, במעשה סדום, במעשה מגונה ובהטרדה מינית. המערער צירף תיק נוסף בו נקבעה אשמתו בעבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.
2.בית המשפט עמד על מכלול שיקולי הענישה בעניינו של המערער, על גילו הצעיר (קטין כבן 17 במועד גזר הדין וכבן 14 ועשרה חודשים בעת ביצוע העבירות), להודייתו ולנטילת אחריות, כמו גם לשהותו במעון נעול במשך כשנתיים. בית המשפט אף שקל את תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו. מצד שני עמד בית המשפט על חומרתן יוצאת הדופן של העבירות, שבע עבירות אינוס בילדה-נערה כבת 12, שתיים מהן בצוותא, מעשה סדום ועבירות נוספות.
3.כפי שנקבע, המעשים המיניים בוצעו בצורה משפילה, תוך טשטוש צלם אנוש של נפגעת העבירה, וסרסורה בין נערים אחרים. חלק מהמעשים בוצעו בכוח, חרף תחנוניה של נפגעת העבירה, כשהנאשמים האחרים אוחזים בידיה וברגליה. המערער אף איים על הנערה כי יפיץ סרטונים שצולמו בעת האונס אם לא תסכים לקיים עמו ועם חבריו יחסי מין. המערער בחר במתלוננת כקורבן לאחר זיהוי חולשותיה. תסקיר נפגעת העבירה עומד בפירוט על עוצמת הפגיעה במתלוננת ומטעמי צנעת הפרט נמנע מלהרחיב את הדיבור על כך.
4.בעריכת האיזון בין שיקולי הענישה בית המשפט לא התעלם משיקולי השיקום, אך לא ראה ליתן להם בנסיבות העניין משקל מכריע, בהינתן אינטרס הציבור ועוצמת הפגיעה במתלוננת.
5.בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים, וכן עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 70,000 ש"ח.
6.הערעור שלפנינו נסוב על עונש המאסר בפועל כאשר באת כוח המערער טענה, בעיקרם של דברים, כי ראוי להורות כי המערער יישא בעונשו במסגרת מעון נעול, ולא מאחורי סורג ובריח. לטעמה המעון הנעול יבטיח את הרחקתו של המערער מן הציבור, ובד בבד יאפשר להשלים את הליך שיקומו.
7.שירות המבחן לנוער המליץ בתסקירו המפורט, וגם בטיעון בעל פה, לנקוט בדרך שהתבקשה על ידי המערער. באת כוח המשיבה 1 תמכה בפסק הדין ובנימוקיו, תוך שהדגישה כי השהות במעון הנעול נעשית באוריינטציה טיפולית ואין בה כדי להשיג את מכלול מטרות הענישה, נוכח חומרת העבירות ועוצמת הפגיעה במתלוננת.
8.לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לא מצאנו עילה להתערב בתוצאת האיזון בין שיקולי הענישה שערך בית המשפט המחוזי. כפי שנפסק בע"פ 4976/20 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2021):
"אכן שיקולי השיקום בענישתם של מי שביצעו עבירה בהיותם קטינים, זוכים למשקל גבוה ולעיתים מקבלים מעמד בכורה במערך שיקולי הענישה. מטעם זה להמלצת שירות המבחן בעניינם של קטינים נודעת משמעות יתרה. יחד עם זאת, וכפי שנקבע בעבר, קטינות אין משמעה חסינות. בעבירות חמורות, ובפרט בעבירות מין, וככל שהעבירות ונסיבותיהן קשות יותר, תיטה הכף אל עבר העדפת שיקולי ענישה של הרתעה, גמול והגנה על נפגעי עבירה. שיקולים אלה שעניינם חומרת העבירות, נסיבות ביצוען, הנזק שנגרם לנפגעי העבירה והאינטרס הציבורי בהרתעה גם מהווים טעמים כבדי משקל המצדיקים חריגה מהמלצת שירות המבחן (ע"פ 593/18 פלוני נ' מדינת ישראל (17.4.2018)" (שם, פסקה 23).
9.זהו המצב בענייננו. נסיבות ביצוע העבירות כאן הן בעלות חומרה יתירה, נוכח מספר מעשי האינוס ומאפייניהם ונוכח הביצוע בצוותא בחלק מהמקרים וניצול חולשתה של הקטינה כמו גם עוצמת הפגיעה בה. בנסיבות אלה אין בידנו לקבל את המלצת שירות המבחן לנוער, ואין אנו רואים לנכון להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, כ"ה בכסלו התשפ"ג
(19.12.2022).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט