ע"פ 579/21 אעמר אמג'ד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות נשק ובהחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית.

על המערער נגזרו 3 שנות מאסר בפועל, וכן עונש מאסר על תנאי וקנס.

הערעור שלפנינו נסוב על עונש המאסר בפועל שהושת על המערער. לטענת המערער העונש נוטה לחומרה מרמת הענישה הראויה, ולא ניתן ביטוי הולם לנסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הרפואי. עוד נטען כי לאחר שנגזר דינו הושת על נאשם אחר בגדר אותו כתב אישום עונש מאסר בן תשעה חודשים לנשיאה בעבודות שירות, וכי עיקרון אחידות הענישה נפגם קשות.

המדינה מצידה, הגם שסבורה כי העונש שהושת על השותף מקל, טוענת כי אין מקום להתערב בגזר הדין.

שקלנו את טיעוני הצדדים. העונש שהושת על המערער – כשלעצמו – אינו מגלה עילה להתערבות, בהינתן מדיניות הענישה שהתווה בית משפט זה, וההחמרה הנדרשת בעבירות כגון דא.

בצד האמור, ולא בלי התלבטות, ראינו להקל במידת מה בעונש, מטעמי אחידות הענישה. הגם שהנאשם האחר הורשע בעבירת סיוע, ויש נסיבות אחרות המבחינות בינו לבין המערער מצאנו כי הפער ברמת הענישה מחייב התערבות מסויימת בגזר הדין.

אנו מעמידים אפוא את עונש המאסר בפועל על 31 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.