ע"פ 580/99 יוסף ביטון נ. מדינת ישראל

השופט ע' ר' זועבי:

המערער הועמד לדין בעבירות נגד הרכוש, גניבה מרכב ופירוק חלק מהרכב. פריצה לרכב החזקת מכשירי פריצה, נהיגה בזמן פסילה, קשירת קשר לפשע, ניסיון למסחר ברכב גנוב, סיוע לכניסה לישראל שלא כדין, ובחבלה במזיד. המערער הורשע על פי הודאתו והושתו עליו 7 שנות מאסר מתוכן 4 שנות מאסר בפועל ובנוסף נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה ל5- שנים בפועל ושנתיים על תנאי; כמו כן הוטלה עליו התחייבות על סך 10,000 שקלים, ורכבו חולט. בהתחשב בחילוט הרכב לא הטיל עליו בית המשפט קנס.

הערעור של המערער הוא על חומרת העונש.

עו"ד אסקנדר בא כוח המערער, טען הן בהודעת הערעור המנומקת והן בפנינו כל אשר ניתן לטעון כדי ללמד זכות על המערער הוא טען כנסיבות מקילות שהעונש שהוטל עליו חמור בהרבה מהעונשים שהוטלו על שותפיו דבר שהווה לטענתו פגיעה בעקרון אחידות העונשין . ועוד טען שהמערער הודה עם תפיסתו ושתף פעולה עם חוקריו, הודאתו עזרה ללכידת שותפיו, הוא הודה והתחרט על מעשיו. על כל אחד משותפיו של המערער מוחמד נואהדה ומוחמד מנסור הוטלו בעקבות עסקת טיעון אליה הגיעו עם באת כוח המדינה, עונשים של חמש שנות מאסר מתוכן שנתיים וחצי שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן הופעל כנגד השותף מחמד נואהדה מאסר על תנאי של 4 חודשי מאסר במצטבר לעונש שהוטל עליו. בנוסף הוטל על כל אחד משני השותפים קנס בסך 7,500 שקל או 60 ימי מאסר תמורתו, ועוד התחייבות על סך 10,000 שקלים ופסילת רשיונם של שני השותפים לתקופה ש 5 שנים בפועל ושנתיים על תנאי לשלוש שנים. על השותף השלישי מוראד אבו מויס שהיה בן 16 שנה הוטל עונש של 36 חודשי מאסר מתוכם 14 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 5 שנים בפועל ושנתיים על תנאי ובנוסף 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת כניסה לישראל שלא כדין.

בית משפט קמא שקל כל הנימוקים לקולא ולחומרה, כולל מעשיו החמורים של המערער ועברו הפלילי, והעובדה שהוא היחידי מבין השותפים שהוא תושב המדינה, מתגורר במושב ששוכן על קו התפר ובלעדיו לא היו יכולים השותפים האחרים לבצע העבירות נשוא כתב האישום.

לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל עליו לבד מאשר במשך תקופת הפסילה. חלקו במעשים בהם הורש וכפי שפורט על ידי בית משפט קמא הצדיק הפער בענישה בין העונש שהוטל עליו לבין העונש שהוטל על השותפים האחרים.

אשר לפסילת רשיון הנהיגה בהתחשב בעונש המאסר, בחילוט רכבו ובעובדה שהוא נהג מקצועי שפרנסתו בנהיגה מחליטים אנו לקצר את משך תקופת הפסילה בפועל ולהעמידה על שלוש שנים.

אי לכך נראה לנו שהעונש שהוטל על המערער אינו חמור והנו מתאים לנסיבות המקרה החמורות.

כפוף לאמור לעיל אנו דוחים הערעור.