ע"פ 5810/13 אילה לוי נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן בעבירת ומרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

המערערת עבדה בתקופה הרלבנטית במוסד לביטוח לאומי ( להלן:

המל"ל ) כפקידת תביעות במחלקת נכות כללית. במהלך שנת 2011 החלה המערערת להזין את מחשב המל"ל בשורה של פעולות ונתונים כוזבים לגבי ידיד שלה, אחד בשם שרון. כך, הזינה המערערת למחשב, תחת שמו של שרון, תביעה לגמלת נכות כללית; תביעה לגמלת "שירותים מיוחדים"; דרגות נכות זמניות של 100%; החלטות כוזבות של ועדות רפואיות, איבחונים רפואיים וסעיפי ליקוי שונים; הוראות תשלום שלא היו ולא נבראו; ואף הזינה למחשב כי אותו שרון חולה במחלות שונות, לרבות מחלת סרטן קשה ומחלת עצמות אשר כביכול גרמה לריתוקו לכסא גלגלים. מפעם לפעם הקדימה המערערת את תאריך הגשת התביעות הכוזבות למועד מוקדם יותר – פעולה שהביאה לעדכון ולהגדלת סכומי הקצבאות וגררה "אוטומטית" זכאות לסכומים נוספים בשל הלנת הקצבאות הפיקטיביות. בשלב מסוים אף עדכנה המערערת במחשב כי התביעה הכוזבת עברה "בקרת תקינות" וכי תיק התביעה הועבר לגנזך המל"ל. ובקיצור, באמצעות שורה ארוכה של פעולות כוזבות גרמה המערערת לכך שהמל"ל יעביר לחשבונו של שרון סכום של כ-960,000 ₪, מתוכם העביר שרון לחשבון הבנק של המערערת סך של 139,000 ₪.

2.

לאחר שנחשפו מעלליה של המערערת, היא הודתה בחקירתה במיוחס לה, והודתה בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון בו הוסכם כי התביעה תעתור למאסר של עד שנה אחת בפועל. עוד נציין, כי המערערת החזירה את מלוא הסכום שהועבר לחשבונה.

3.

בית משפט קמא, לאחר ששקל את השיקולים הצריכים לעניין והביא בחשבון לקולא את נסיבותיה האישיות של המערערת, דן אותה לשנת מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא תעבור עבירות רכוש ומירמה ועבירות בשירות הציבור וכלפיו.

4.

הערעור שבפנינו נסב על רכיב המאסר בפועל.

המערערת טענה, בין היתר, כי יש להקל בדינה נוכח העונש שהושת על שרון אשר עמד על שישה חודשי עבודות שירות בלבד, למרות שאל חשבונו הועבר חלק הארי של הסכום ולמרות שלא החזיר את כל הכסף למדינה; כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לכך שהמערערת הודתה מיד במיוחס לה וחסכה מזמנו של בית המשפט; כי המערערת איבדה את מקום עבודתה ואת כל הזכויות שצברה; וכי בית המשפט לא התחשב בנסיבות האישיות המיוחדות של המערערת.

5.

דין הערעור להדחות.

נקודת המוצא היא כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב ולהפחית בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה והחמרה ממדיניות הענישה הראויה. לא זה המקרה שבפנינו. נהפוך הוא, הסדר הטיעון הלך כבר כברת דרך משמעותית לקראת המערערת, ומשכך, רשאי היה בית משפט קמא לאמץ את "הרף העליון" של הסדר הטיעון.

אין מקום להשוות בין המערערת לעניינו של ידידה שרון, אף אם נראה גם אותו כמבצע עיקרי, באשר המערערת היא עובדת ציבור והיא זו אשר ניצלה את מעמדה במל"ל על מנת להעביר את הכספים.

6.

אין חולק על הנסיבות האישיות-משפחתיות יוצאות הדופן של המערערת, כפי שאלו נפרסו בתסקיר שירות המבחן, ולא אפרט בשל צנעת הפרט. עם זאת, וכפי שנאמר לעיל, הסדר הטיעון משקף מלכתחילה הקלה רבתי בעונש שהיה ראוי להטיל על המערערת מלכתחילה.

חומרת העבירה מתבטאת הן בסכום שנלקח מהקופה הציבורית, אך בעיקר בכך שמדובר בהפרת אמון מתמשכת, שיטתית ומתוחכמת של עובדת ציבור. המערערת השתמשה בתפקידה וניצלה את הנגישות שלה למערכת הממוחשבת של המל"ל כדי לשתול שורה של נתונים כוזבים במערך התגמולים והקצבאות של המל"ל, מתוך הנחה כי קשה יהיה לאתר ולחשוף את התרמית. בעבירות כגון דא, יש להעדיף שיקולי

הלימה ואינטרסים הרתעתיים על פני הנסיבות האישיות, לשם שמירה

על תקינות ועל טוהר המידות בשירות הציבורי.

7

סופו של דבר, שהעונש שהוטל על המערערת הולם את העבירות שביצעה בהתחשב בכלל הנסיבות, ואנו דוחים אפוא את הערעור.

המערערת תתייצב לריצוי עונשה ביום 12.1.2014 בבית סוהר נווה תרצה עד השעה 10:00, כשברשותה תעודת זהות או דרכון.