ע"פ 5830/03 דניאל בן משה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערערים נמצאו אשמים בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות התפרצות והצתה. בית-המשפט מצא, לאחר ששמע טיעונים רבים ודחה את גרסתם המכחישה של המערערים, כי בתאריך 18.11.99, לפנות בוקר, פרצו המערערים למסעדה בחוף אשדוד והציתו אותה. הם עצמם נכוו קשות, ולמסעדה נגרם נזק רב. חברת הביטוח פיצתה את בעלי המסעדה במחצית הסכום, אך משסבלו מהצתה קודמת, הם נואשו וסגרו את המסעדה.

המערערים, אשר הכחישו, כאמור, את מעשה ההצתה, ממילא לא הסבירו מדוע עשו מעשה זה. בית-המשפט המחוזי בגוזרו את הדין, נתן דעתו לנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות של המערערים, ובמיוחד להמלצת שירות המבחן, שהצביע על תהליך שיקומי שהחלו בו, והמליץ להימנע מלגזור עונש מאסר, שירוצה בין כותלי הכלא.

בהתחשבו בכל אלה, גזר בית-המשפט המחוזי על שני המערערים 18 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על-תנאי בן 15 חודשים. בנוסף, חייב כל אחד מהם לפצות את בעל המסעדה בסכום של 25,000 ש"ח, ואף פסק שהפיצוי ישולם תוך 90 ימים מיום מתן פסק-הדין.

המערערים הגישו ערעור כנגד חומרת עונש המאסר וכנגד החיוב בפיצויים. בית-משפט זה החליט לעכב את ביצוע עונש המאסר בלבד, אך המערערים לא שילמו את הפיצויים שהושתו עליהם עד עצם היום הזה, הגם שבדיון שלפנינו חזרו בהם מערעורם כנגד החיוב.

לבקשתנו, הגיש שירות המבחן תסקירים משלימים בהם חזר על המלצתו. שקלנו את מכלול הנסיבות והגענו לכלל דעה, כי גם אם מתחשבים בנסיבות המקילות ובהמלצת שירות המבחן, ובזמן הארוך יחסית שחלף מאז ביצוע העבירה, אין מקום להתערב בחומרת העונש. ההליך השיקומי, ככל ששירות המבחן מאמין בו וממליץ עליו, אינו עילה מספקת להתערבות בגזר-הדין, שהוא לעצמו מאוזן ואינו חמור. אוסיף כי העדר קבלת אחריות למעשה ההצתה ומתן הסבר למעשה זה אינו מתיישב עם הפניה לדרך שיקומית.

הערעורים נדחים איפוא.

המערערים יתייצבו לריצוי עונשיהם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע – במזכירות הפלילית – ביום 18.1.04, עד לשעה 12:00.

הערבויות שניתנו על ידיהם יעמדו בעינן.