ע"פ 5832/03 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של אינוס, תקיפת בן זוג (שני אישומים), איומים, חבלה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין חסר ישע (שתי עבירות) והתעללות בקטין. כן הורשע המערער - תושב הרשות הפלסטינית - בשהייה בישראל בניגוד לחוק הכניסה בישראל. משהורשע כך בדינו נגזר דינו של המערער לשבע שנות מאסר בפועל, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי.

המערער ערער הן על הכרעת הדין הן על גזר-הדין, ואולם בדיון לפנינו הודיענו בא-כוחו על צימצום הערעור אך על חומרת העונש בלבד.

קריאה בהכרעת הדין מעלה תמונה קשה של אדם רודן העושה בבני ביתו כרצונו והמשליט משטר של פחד ואימה על כל סביבותיו. המערער נשוי לאישתו כשתיים-עשרה שנים, ובאחד הלילות של חודש דצמבר 2001, ובעוד אישתו ישנה, קרב המערער אל האשה, הפשיט אותה בעל-כורחה, וחרף התנגדותה - לאחר שאמרה לו כי נמצאת היא במחזור חודשי - ועל אף תחינותיה אנסה בכוח ובאלימות. למחרת היום תקף המערער את אישתו, ירק עליה, הפך עליה מיטה, היכה אותה ואיים להרגה. משנחלצו אחיה של המתלוננת לעזרתה, תקף המערער אחד מהם, ובמהלך התגרה שהתפתחה אף נעץ סכין בגופו. המערער נהג להכות, לתקוף, לקלל ולהשפיל את המתלוננת במהלך חיי הנישואין של השניים, ויום אחד היכה אותה באגרופיו בכתפה ובחזה והצליף בחגורה על גבה. כן היכה המערער את ילדיהם הקטינים של בני-הזוג, ילדים כבני 7 ו-9, בחגורה ובצינור גומי בכל חלקי גופם, לרבות בראשם ובכפות רגליהם.

בא-כוח המערער טען לזכות מרשו כל אשר ניתן לטעון, אולם לא מצאנו בטיעוניו כף זכות לקולת העונש. כך, למשל, טען בא-כוח המערער כי יש לתת את הדעת לעובדה שהמערער אנס את אישתו ולא אישה זרה. טענה זו לאו טענה היא, לא על דרך הכלל ובוודאי לא בתיתנו דעתנו לברוטאליות שהמערער נהג במעשה האינוס. נזכור עוד, כי מעשה האינוס היווה חולייה אחת בשלשלת ארוכה של תוקפנות קשה והתעללות של גבר באישתו וילדיו.

בהמשך לכך הוסיף וטען בא-כוח המערער כי המערער ואישתו מוסלמים הם, וכי על-פי הילכת האיסלאם אסורה היא אישה בדחיית בעלה המבקש לבוא עימה במגע של אישות. טענה מעין-זו כבר הועלתה בעבר ובתי-המשפט לא עוד היססו לדחותה. לתומנו סברנו כי בימינו אלה לא עוד תועלה לפני בית-המשפט טענה מעין-זו. מסתבר שנתבדינו.

נסכים כי עונש מאסר ממושך על המערער עלול לפגוע בפרנסת המשפחה, אולם דומה כי בנסיבות העניין הקשה שלפנינו אין מנוס אלא לגזור על המערער עונש מאסר ההולם את מעשיו הרעים.

בישיבת בית-המשפט מיום 15.1.04 שמענו טיעונים של באי-כוח בעלי-הדין, אך בשים-לב לטיעון על-אודות מצב בריאותו הרעוע של המערער ביקשנו כי תוגש לנו הודעה משלימה על-אודות מצב בריאותו ועל הטיפול שהוא מקבל בבית-האסורים. ההודעה המשלימה מונחת עתה לפנינו, ולמדנו לדעת מפי קצין רפואי ראשי של שירות בתי-הסוהר כי "מצב בריאותו של האסיר טוב ויציב. לפני כ-14 שנה עבר ניתוח לב להחלפת מסתם. מאז מטופל בתרופה קבועה המונעת קרישת הדם. האסיר סובל מבקע מפשעתי ויצטרך בעתיד (לא בדחיפות) לעבור ניתוח לתיקון הבקע. ע"מ שליבו יוכל 'לעמוד' בהרדמה ובניתוח יבוצעו מספר בדיקות נוספות". וכך, הגם שהמערער סובל מבעיות בריאות, אין נשקפת לו סכנה של ממש בבית-הסוהר. חזקה על שלטונות בית-הסוהר כי יקפידו להעניק למערער טיפול רפואי ככל הנדרש, וכך גם נבקש מהם.

סוף דבר: לא מצאנו הצדק להיעתר לערעור ואנו מחליטים לדחותו.

היום, כ"ד באדר תשס"ד (17.3.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת (בדימ') ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03058320_G05.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il