פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
5839/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 1.6.09 בתפ"ח 530/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י'
צבן – סג"נ, ר' כרמל וג' שטייניץ-כנפי
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התש"ע
(25.11.2009)
בשם המערער:
עו"ד מחמוד רבאח
בשם המשיבה:
עו"ד מאיה חדד
בשם שירות המבחן:
גב' שלומית נחליאל
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן :
כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי ירושלים (פ"ח 530/08), בו הואשם בעבירות רבות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות רבות של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מספר עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.
על פי הנטען בכתב האישום, במקרים רבים הכה המערער את אשתו, קיים עמה יחסי מין בניגוד לרצונה, ואיים עליה.
ביום 9.3.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: י' צבן – סג"נ,
ג' כנפי-שטייניץ ו ר' כרמל ) את המערער בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, וזיכה אותו מעבירות האינוס והאיומים, מחמת הספק. ביום 1.6.2009 גזר עליו בית המשפט עונש של עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט למערער לפצות את המתלוננת בסך 20,000 ש"ח. בית המשפט התייחס בגזר דינו לעברו הפלילי הנקי של המערער ולסיום קשר הנישואין בינו ובין המתלוננת, ומנגד לחומרת מעשיו.
על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער בפנינו, בטענו כי שגה בית המשפט משהחמיר בעונשו, תוך מתן משקל יתר לתסקיר שירות המבחן השלילי שנערך בעניינו. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן את המשקל הראוי לגירושיו מהמתלוננת, וליתר נסיבות המקרה המקלות.
מנגד סומכת המשיבה ידה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר עיון בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.
המעשים בהם הורשע המערער בסופו של יום הינם קשים ביותר. מדובר במי שעשה שימוש באלימות שיטתית כנגד בת זוגו, כדרך להתמודדות עם עצמאותה, תוך שהוא גורם לה לחבלות קשות ומונע ממנה את הטיפול הרפואי לו נדרשה בגין חבלות אלו. בנסיבות המקרה אף אין מקום לייחס משקל רב לעובדה שבעקבות האלימות מצידו של המערער ניתק הקשר הזוגי בין השניים, וכיום שוהה המתלוננת במעון לנשים מוכות. לנוכח זאת, העונש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי הינו מאוזן וראוי, ואיננו מוצאים מקום להתערב בו.
אנו דוחים אפוא את הערעור.
ניתן היום, ט"ו בכסלו התש"ע (2.12.2009).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט