ע"פ 584/00 שלום אדזיאשוילי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (השופט נחמיאס) מיום 16.1.00 שלא לפסול עצמו מלישב בדין.

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום שיחס לו אחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. בדיון שהתקיים ביום 2.11.99 הוקרא כתב האישום למערער. בדיון, כפר המערער במיוחס לו בכתב באישום וטען כי הסמים שנתפסו בביתו שייכים לחליסטוב מיכאל (להלן - חליסטוב). בית המשפט דחה את התיק להוכחות וקבע כי יש לזמן את חליסטוב, אשר היה עצור במסגרת תיק אחר שמתנהל כנגדו, כעד הגנה למועד זה.

2.חליסטוב הובא לדיון ביום 11.10.99 (קרי, לפני מועד הדיון בעניינו של המערער) בפני השופט נחמיאס בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת במסגרת אישומים אחרים המתנהלים נגדו. בפתח הדיון ציין חליסטוב, אשר היה מיוצג, כי הסמים שנתפסו בבית של המערער שייכים לו, וכי הוא מבקש למסור על כך הצהרה משום שהדבר מפריע למצפון שלו. בית המשפט ציין בהחלטתו מאותו יום:

"בשולי ההחלטה לגבי ההצהרה שביקש לתת המשיב, למרות שאני יכול להניח מדוע היא באה ובהשפעת מי, אם הוא חפץ לתת עדות, יבקש לעשות זאת ממפקד בית המעצר ואבקש ממפקד בית המעצר שתגבה ממנו עדות על ידי חוקר בתחנת אשקלון ובה ימסור כל אשר הוא חפץ לומר, מה גם שאולי ראוי שהסניגור הציבורי יסייע בידו ויסביר לו שיש לו זכות שתיקה ולא יפליל עצמו במיוחד לאור העובדה שהוא רוצה ליטול לעצמו תיק נוסף, תיק אחר, ודי לחכימא ברמיזא".

3.המערער הגיש בקשה לפסול את השופט מלישב בדין. לטענתו, התקיים חשש ממשי למשוא פנים, נוכח אימרתו של השופט עת דן בעניינו של חליסטוב, ממנה עולה באופן ברור כי אינו מאמין לחליסטוב, ונוכח העובדה כי חליסטוב אמור לשמש כעד הגנה במשפטו של המערער הקבוע בפני השופט. המערער אף העלה פגמים דיוניים נוספים שיש בהם כדי לחזק את המסקנה כי יש לפסול את בית המשפט מלישב בדין, ובהם העובדה כי השופט דן גם במעצרו שלו עד תום ההליכים והעובדה כי נתקבלו ראיות מסוימות שעה שהמערער לא היה מיוצג.

4.בית המשפט, בהחלטתו מיום 16.1.00, החליט כי דין הבקשה להידחות. ביחס לדברים שנאמרו לגבי עד ההגנה (חליסטוב) ציין בית המשפט, כי הגם שהדברים נאמרו על ידו לא ידע, כי המערער יובא אף הוא למשפט בפניו, ומכל מקום לא התיימר לקבוע עמדה סופית ומוגמרת שאיננה ניתנת לשינוי. עוד הוסיף, כי הדברים נאמרו לטובתו של המערער, שכן עולה מהם שחליסטוב נשלח למסור עדות כדת וכדין בפני חוקר בתחנת המשטרה, באופן שהדברים שנאמרו על ידי חליסטוב יוכלו לסייע למערער במשפטו שלו. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו שב המערער על הטענות שהעלה בבית משפט קמא.

5.לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, מקובלת עלי טענתו של המערער, כי ראוי היה לו לא היו נאמרים הדברים כלפי חליסטוב על ידי בית המשפט לא בצורתם ובמידה מסויימת, גם לא בתוכנם. עם זאת, בהתחשב בכך שבעת שנאמרו הדברים על ידי בית המשפט, טרם הובא המערער בפני בית המשפט, וכן בכך שהדברים נאמרו על ידי בית המשפט מתוך רצון להגן על זכויותיו של חלסיטוב, ואף בהסברו של בית המשפט כי הדברים שנאמרו על ידו היו עשויים לשמש לטובתו של המערער, שכן אותו חליסטוב התבקש לתת עדות זאת במשטרה, הרי שלא מתעורר חשש מששי למשוא פנים כנגד המערער. גם ביתר טענותיו של המערער, לרבות הטענה בדבר דיון מוקדם של השופט בבקשה למעצר עד תום ההליכים (ראו 292/82 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 729), לא מצאתי עילת פסלות. מטעמים אלו, דין הערעור להידחות.