ע"פ 5856/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה מטעם המדינה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שנועד לריצוי בדרך של עבודות שירות, אשר נגזר על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 14.7.2013 במסגרת תפ"ח 57841-10-10 (השופטות נ' אחיטוב ומ' דיסקין והשופט ד' בן יוסף ), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על ידה כנגד גזר הדין. תחילת ביצועו של העונש עוכבה על ידי בית המשפט קמא עד ליום 1.9.2013.

2.

כנגד המשיב וארבעה אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע מעשי סדום בקטינה בת 14, וזאת לאחר שכתב האישום המקורי נגדם תוקן כחלק מהסדר טיעון. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המשיב והנאשמים האחרים, שהיו באותה עת תלמידי תיכון, אף הם כבני 14, אילצו את הקטינה לבצע בהם מין אוראלי במספר רב של הזדמנויות לאורך תקופה של כשישה חודשים, בכך שאיימו כי יכו אותה ויפגעו בשמה הטוב אם לא תיענה לדרישותיהם.

3.

ביום 5.7.2011 הורשעו המשיב ושניים מן הנאשמים האחרים על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם (בהמשך, ביום 6.7.2011, הורשעו גם שני הנאשמים הנותרים בעבירות שיוחסו להם). גזרי הדין שהושתו על חמשת הנאשמים שונים זה מזה – ונעים בין עונש הכולל שמונה שנות מאסר בפועל לגבי נאשם אחד, לבין הימנעות מהרשעה ופיקוח על-ידי שירות המבחן לגבי שניים מן האחרים. על המשיב ונאשם נוסף הוטלו עונשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות. גזר דינו של המשיב ניתן לאחר תקופה ארוכה יחסית, רק ביום 14.7.2013, וזאת על מנת לאפשר את בחינת האפיק השיקומי בעניינו.

4.

בין לבין, הוגשו בעניינו של המשיב שישה תסקירי שירות המבחן, אשר עמדו בין היתר על תפקודו במסגרת מעון "מלכישוע", שבו שהה מאז חודש דצמבר 2010.

בתסקיר האחרון, מיום 25.2.2013, נמסר כי המשיב הפר, זו הפעם השלישית, את כללי המעון, וכי הוחלט בשל כך שלא להמשיך את הטיפול בו במסגרת המעון ולא לאפשר לו להמשיך לשלב המתקדם של התכנית הטיפולית, המבוסס על מעבר ל"מעונית". בשלב זה שירות המבחן המליץ להטיל על המשיב עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, על מנת לאפשר לו להשתלב בטיפול בקהילה.

5.

בית המשפט קמא נחלק בדעותיו בעניינו של המשיב. שופטי הרוב סברו שיש לתת למשיב הזדמנות נוספת להמשיך באפיק השיקומי, בפרט נוכח עמדתו החיובית של שירות המבחן, ובשל כך גזרו עליו עונשים כדלקמן: שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; 15 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת פשע ו-8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת עוון; פיצוי למתלוננת בסך של 40,000 שקלים; צו מבחן למשך שנתיים; והתחייבות בסך של 30,000 שקלים לפיה לא יעבור במשך שנתיים עבירה מהעבירות שבהן הורשע. לעומת זאת, השופטת נ' אחיטוב , בדעת מיעוט, סברה שיש לגזור על המשיב עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך 24 חודשים (בנוסף למאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת).

6.

בית המשפט קמא נעתר למבקשת ועיכב את ביצוע רכיב עבודות השירות שבגזר דינו עד ליום 1.9.2013, על מנת לאפשר לה לשקול הגשת ערעור.

7.

ביום 28.8.2013 הגישה המבקשת ערעור המכוון כנגד קולת העונש, ולצדו את בקשת עיכוב הביצוע המונחת לפני. בערעור נטען, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט קמא שגה בכך שאיפשר למשיב לחזור לקהילה מבלי שעבר כל טיפול ממשי (בהתחשב בכך שטיפולו במסגרת מעון "מלכישוע" נקטע לפני המעבר לשלב הטיפולי המכריע), וזאת כאשר סיכויי שיקומו אינם ברורים כלל ועיקר, לאחר שכבר "כשל במחויבותו לאפיק השיקומי". המבקשת הוסיפה והצביעה, בהקשר זה, על כך שלמשיב גם עבר פלילי קודם, חרף גילו הצעיר.

8.

המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הם טובים, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המשיב וקולתו של העונש אשר הושת עליו. עיכוב ביצועו של רכיב עבודות השירות בעונשו של המשיב נדרש, לדבריה, בכדי שלא לסכל את הערעור ולהגביל את שיקול דעתה של ערכאת הערעור.

9.

המשיב מתנגד לעיכוב עונשו. בפתח דבריו, התריע בא-כוחו של המשיב על המועד המאוחר של הגשת הערעור והבקשה – ערב המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש. לגופו של עניין, הוא הצביע על כך שהמשיב כשל בביצוע העבירות בעבר הרחוק, ומאז עבר כברת דרך. גם עברו הפלילי מתייחס לתקופה שקדמה לביצוע העבירות. המשיב מבקש להעלות את חייו על מסלול חדש, לאחר שחלפו יותר מארבע שנים מאז האירועים נשוא כתב האישום, ובשל כך הוא מעוניין להתחיל בריצוי עונשו מוקדם ככל הניתן. בא-כוחו הצביע על כך שכיום הוא עובד ואף נרשם ללימודי ערב שנועדו להכשיר אותו לרכישת מקצוע.

10.

לאחר ששקלתי את הדברים, מסקנתי היא שיש להיעתר לבקשה. אכן, ניתן להבין את נקודת מבטו של המשיב, המצפה לרצות את עונשו ולשקם את חייו. אולם, מנגד, אי-היענות לבקשה עלולה לפגוע באופן משמעותי בפן המעשי של הערעור, וזאת גם לרקעם של חילוקי דעות בבית המשפט קמא בכל הנוגע לעונש הראוי לעבירות הקשות שבהן הורשע המשיב. אכן, לצד הנטייה להיענות לבקשות מסוג זה שמגישה המדינה, הוכרו בפסיקה גם מקרים שבהם נקבע כי איזון האינטרסים נוטה לצד האחר (ראו למשל: ע"פ 7026-א' מדינת ישראל נ' פלוני (6.10.2011)). אולם, לא שוכנעתי כי המקרה שבפני הוא אחד ממקרים אלה. בענייננו, המשיב אינו מצוי בעיצומו של הליך שיקומי שיושפע מאי-היענות לבקשה. הוא הצביע על רצונו המובן להמשיך במהלך חייו, אך בעיקרו של דבר לא על כל טעם מיוחד אחר, כאשר מנגד עומד האינטרס בכך שההכרעה בערעור לא תושפע מתחילת ריצוי העונש במקרה מורכב זה.

11.

אני מורה אפוא על דחיית ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המשיב לריצוי על דרך של עבודות שירות, עד להכרעה בערעור.