ע"פ 5860/96 ניסים טויטו נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן

המערער הורשע בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק) ונסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, ונידון לתשע שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור ויורשע על עבירה כלשהי מסוג פשע.

הרקע למעשהו הוא מערכת יחסים קשה ביותר עם אישתו, רצופה בסכסוכים ובמריבות, תוך שהוצא נגדו, על-ידי האשה, צו הגנה זמני, זמן קצר לפני הארוע. הארוע הנורא נשוא ההרשעה היה נסיון לרצוח את אשתו בנשק - רובה, שני רימוני רסס מחסנית וכדורים - שגנב המערער מבסיס צבאי, שם התייצב המערער לשירות מילואים. הוא הגיע לדירה בה התגוררו אשתו וילדיו בשעת לילה מאוחרת, נכנס לדירה באמצעות מפתח שהיה בידו, והכין עצמו לביצוע זממו. למרבית המזל, שכנה שראתה את המערער כשהוא חמוש, הזעיקה את המשטרה, קודם שהגיע לבית משפחתו, וזו פרצה את דלת הכניסה ולאחר שיחות שכנוע ממושכים הצליחו השוטרים להשתלט עליו.

כוונתו של המערער לרצוח את אשתו לא נותרה ספונה בליבו אלא התבטאה בעשיית מעשים גלויים ובאמצעים המתאימים להריגתה. אין ספק שמצבו של המערער, והרקע ממנו בא, הפכו את חייו לקשים ואומללים. לדבריו עשה את מה שעשה במטרה להתאבד. אולם, אלה מהווים גם רקע למסוכנותו הרבה, לעצמו, לבני משפחתו ולאחרים. מי בידינו יתקע כף כי המערער חזק דיו ויציב דיו על מנת להתמודד עם קשיים שהוא עלול להיתקל בהם מחוץ לכלא שהפתרון להם יהיה בעיניו מעשה נורא ונואש כפי שעשה במקרה זה.

חומרת המעשים, שכפסע בינו לבין אסון טראגי, מצדיקה עונש מרתיע של המערער ושל אחרים. על העונש לבטא גם את התייחסותה המוקיעה של החברה לאלימות במשפחה, שפשתה יותר ויותר במקומותינו ומסתיימת לא אחת בקיפוח חיי האשה על-ידי הבעל על רקע סכסוך משפחתי.

אשר על כן, אין מקום להתערב בגזר-הדין .

אנו דוחים את הערעור.

שלטונות הכלא יבדקו אפשרות להגיש עזרה נפשית על-ידי אנשי מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר לפי הצורך.