ע"פ 5865/98 אליעז פרץ נ. מדינת ישראל

השופט י' קדמי:

בין קבוצת צעירים ששני המערערים נמנים עליה לבין קבוצת צעירים אחרת התלקחה קטטה, על רקע חשדו של המערער מס' 1 (אליעז פרץ - להלן: פרץ), כי אחד מקבוצת הצעירים האחרת גנב ממנו כרטיס אשראי.

במסגרת הקטטה, דקרו שני המערערים את יוסי מורנו שנמנה על הקבוצה היריבה; והמערער מס' 1 - פרץ - לבדו הוסיף ודקר בסכין את שרון רביבו, שנמנה גם הוא על הקבוצה האחרת.

שני המערערים הודו על-פי עסקת טיעון, לפיה: לגבי פרץ, תטען התביעה לעונש של 20 חודשים מאסר לריצוי בפועל; ולגבי המערער מס' 2 (יוסי עמר - להלן: עמר), תטען התביעה לעונש של 18 חודשים מאסר לריצוי בפועל. בשלב מאוחר יותר, הסכימה המדינה להורדת רף הענישה גם בעניינו של פרץ ל18- חדשים מאסר בפועל.

מאידך גיסא, בתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן הומלץ לגזור על פרץ עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות; ואילו לגבי עמר הומלץ להסתפק בעונש של מאסר על תנאי.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - בפניו הובאו השניים לדין (ת.פ. 8099/97) - לא קיבל את המלצת שירות המבחן וגזר על המערערים את העונשים הבאים: על פרץ - 8 חדשים מאסר לריצוי בפועל (כולל הפעלת עונש מותנה של 5 חדשים מאסר) ו24- חודשים מאסר על תנאי; ועל עמר - 4 חדשים מאסר לריצוי בפועל, ו18- חדשים מאסר על תנאי.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונשים. לטענת הסניגור - הסומכת בעיקרה על תסקירי שירות המבחן - מצדיקות במקרה זה נסיבותיהם האישיות של המערערים, שלא ריצו עד כה עונשי מאסר בפועל, הימנעות מכליאתם; וזאת, בעיקר, בשל ההשלכות הקשות שתהיינה לכך על המשך חייהם בעתיד. לשיטתו של הסניגור, הכיר בית המשפט המחוזי במשקלן המקל של הנסיבות המיוחדות - הן נסיבות אישיות והן נסיבות הפרשה נושא האישום - שהצטברו יחד במקרה זה. אך, משום מה, לא נתן לכך ביטוי הולם בעונש שגזר; אף שסטה סטיה ניכרת לקולה מהסדר הטיעון. לדעת הסניגור, כליאה בפועל נוטלת מן ההכרה בנסיבות המקילות את כוחה; ומותירה אותן למעשה, ללא השפעה של ממש.

לא מצאנו עילה להתערב בשיקוליו של בית המשפט המחוזי. כליאתם של השניים - ולו רק לתקופות הקצרות שעליהן הורה בית המשפט - מתחייבת לנוכח פסיקתו הברורה של בית משפט זה בכל הקשור לחומרה היתירה שיש לשימוש בסכין לפתרון סכסוכים אישיים. על-פי פסיקה זו, יש לגזור בשל מעשים כאלה עונשים שיתנו ביטוי לחומרה האמורה ויקבעו חומרה זו בהכרתם של עבריינים בכח.

העונשים שהוטלו על המערערים הינם מתונים ביותר ואין מקום להקלה נוספת בהם.

הערעור נדחה. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 22.11.98 עד לשעה 10:00.