ע"פ 5869/15 בוריס אברמוב נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט ) בגדרו נגזר על המבקש, בין היתר, עונש של 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, זאת בגין הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. המבקש מערער הן על הרשעתו והן על חומרת עונשו. בית המשפט קבע, כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 20.9.2015 ולאחר שמיעת הבקשה החלטתי כי מועד ההתייצבות האמור מבוטל.

2.

המבקש הוא אחד משלושה נאשמים שהועמדו לדין בכתב אישום אחד במסגרת ת"פ 29371-11-13 בבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי הרשיע את שלושת הנאשמים. שני הנאשמים האחרים הגישו אף הם ערעורים כלפי הרשעתם ובעניין עונשם (ע"פ 5996/15 וע"פ 6023/15). גם נאשמים אלה פנו לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע עונשם ובהחלטתי מיום 10.9.2015 דחיתי את הבקשות האמורות. בהחלטה זו מפורטים נתוני הפרשה ותמצית החלטותיו של בית המשפט המחוזי, ואין צורך לשוב ולפרטם. בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין נשמעה לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, ועל אף האמור בה נטען כי יש לאבחן את עניינו של המבקש מעניינם של שני הנאשמים האחרים.

3.

המבקש טוען בערעורו, בעיקרו של דבר, כלפי ממצאים של עובדה ומהימנות, שעל יסודם ביסס בית המשפט המחוזי את הרשעתו, כמו גם את הרשעת שני שותפיו, שאחד מהם הוא אחיו. בדיון בבקשה העלתה באת כוח המבקש, עו"ד ל' צמל, תמיהות שונות שנותרו לטענתה בלתי פתורות והמערערות את הבסיס שעליו נצבת הכרעת הדין. אכן, מדובר בפרשה שחלקים ממנה נותרים עלומים, ואולם, כפי שהחלטתי בעניינם של שני הנאשמים האחרים, הכרעת הדין מפורטת ומנומקת ומבוססת על שורה של ראיות, מעבר לעדויות המתלונן ועד הראיה (עדויות שהמבקש תקף אותן בנימוקים שונים אף כי בית המשפט קבע שהן מהימנות), מה גם שלא ניתן אמון בנאשמים ובעדי ההגנה. נמצא, כי על אף טענותיו המפורטות של המבקש, כמפורט בנימוקי הערעור מטעמו, בשלב הנוכחי של בדיקת סיכויי הערעור לצורך בחינת הבקשה לעיכוב ביצוע, איני סבור כי מדובר בסיכויי ערעור שבכוחם להכריע, כשלעצמם, את גורל הבקשה. כידוע, בחינת סיכויי הערעור אינה עומדת לבדה ובצדה יש לשקול שיקולים נוספים הרלוונטיים לסוגיית עיכוב הביצוע. בגדר כך יישקל אורך תקופת המאסר, שבמקרה דנא היא תקופה משמעותית. לענין זה אוסיף, כי המשיבה הגישה מטעמה ערעור על קולת העונשים. כמו כן, יש משקל לא מבוטל לאינטרס הציבורי בביצוע מיידי של עונש מאסר, במיוחד כשמדובר בעבירת אלימות כה חמורה כבמקרה דנא. ענין זה גם מצביע על הסיכון הנשקף מהמבקש, שכן מדובר בתקיפה אכזרית שבוצעה בחבורה, מבלי שהובהר הרקע למעשה, תקיפה שגרמה לנזקי גוף משמעותיים למתלונן.

4.

המבקש טען גם באשר לערעורו על חומרת העונש והצביע על התסקיר החיובי בעניינו, על המלצת שירות המבחן שלא לגזור עליו מאסר בפועל ועל כך שחלקו במעשה מינורי ביחס לאחרים. לטענתו טובים סיכוייו להקלה משמעותית בעונש. ואולם, בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים לעניין העונש ובכל מקרה ספק בעיני אם יהיה בכוחו של המבקש, ככל שהרשעתו תעמוד בעינה, לשכנע שיש מקום שלא לגזור עליו עונש מאסר בפועל ולהסתפק בעבודות שירות, כנטען על ידו.

5.

לסיכום, איני סבור שיש מקום להבחין בין עניינו של המבקש לבין עניינם של שותפיו. לפיכך אני דוחה את הבקשה לעיכוב הביצוע. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בימ"ר ניצן ביום 7.10.2015 עד לשעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף מיון ואבחון של שב"ס טלפונים 08-9787377, 08-9787336.