ע"פ 5877/96 זוארץ רפאל נ. מדינת ישראל

השופט י. קדמי

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת.פ. 8/95), על פי הודאתו, בשורה של עבירות גניבה בידי עובד, גניבה בידי מורשה, זיוף, מרמה, נסיון למרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועסקה במטבע חוץ והחזקתו שלא כחוק, הכל על רקע עבודתו כפקיד בסניף בנק הפועלים בשכונת אפרידר באשקלון; ונדון, בשל כך, לארבע שנים מאסר לריצוי בפועל. כן חויב המערער בתשלום פיצויים בסך 70,000 ש"ח לבנק הפועלים.

במסגרת המעשים העומדים בבסיס הרשעתו, גנב המערער מהבנק ומלקוחותיו כ- 1,600,000 ש"ח; וזאת על ידי העברה מתוחכמת של כספי לקוחות - שכללה ,בין היתר, פדיון מוקדם של תכניות חסכון כביכול - לחשבונות שהיו בשליטתו. מעשיו של המערער התגלו, כאשר ביקש למשוך, מחשבון שאליו העביר - במרמה כאמור - כספי לקוחות, סכום נכבד של כ- 400,000 ש"ח. הדבר עורר חשד אצל פקידה, מאותו סניף בנק שבו היה החשבון; וכאשר נעצר המערער בנמל התעופה בן גוריון בדרכו לחו"ל, נתפסו ברשותו כ- 29,000 דולר של ארה"ב, מכספי הגניבה.

לאחר גילוי מעשי הגניבה והמרמה, הוחזר חלק הארי של הסכומים שנגנבו; ובסיכומו של דבר, נותר ברשותו של המערער סכום של כ- 70,000 ש"ח, שטרם הוחזר לבנק.

הודאת המערער נעשתה על בסיס עיסקת טיעון, לפיה הגבילה המדינה את עמדתה בקשר לעונש לשש שנים מאסר; וזו היתה בפועל בקשת התביעה בבית המשפט המחוזי.

למערער עבר נקי והתנהגותו עד לראשיתם של המעשים שבגינם הורשע היתה נורמאטיבית. מן האמור בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי מסתבר: כי הרקע לשינוי שחל בהתנהגותו של המערער, נעוץ במשבר שהתפתח במערכת היחסים בינו לבין אשתו, לאחר שנפגע בתאונת דרכים; וכי משבר זה הביאו בסופו של תהליך, למצוקה רגשית שהלכה וגברה ומצאה פורקן בהתמכרות חולנית להימורים שגרמו לחובות כבדים.

בעקבות גילוי הפרשה הוחזק המערער במעצר, מצבו הנפשי התדרדר והלך והוא נזקק לאישפוז. התא המשפחתי של המערער התפורר והוא התגרש, הורחק מילדיו ונותר בחוסר כל.

התוצאות האישיות הקשות - לרבות הפגיעה החמורה במצב בריאותו של המערער - עומדות בבסיס בקשתו של ב"כ המערער להקל עם שולחו; כשהוא מוסיף לכך, את ניצני שיקומו בבית הכלא ואת המלצת שירות המבחן ליתן לו עידוד להמשך תהליך השיקום, על ידי קיצור מה של תקופת מאסר, ששני שלישים ממנה יסתיימו בעוד כששה חודשים.

לא נוכל להיעתר למערער. בית המשפט המחוזי היה ער לכל הנסיבות המקילות שנפרשו בפנינו על ידי בא כוחו; ולא מצאנו, כי בית המשפט המחוזי שגה במשקל שייחס לנסיבות אלו לקולה ובאיזון שהביא לקביעת תקופת המאסר שנגזרה על המערער.

מעשיו של המערער מתאפיינים במעילה בוטה באמון הבנק ובאמון הלקוחות, שהפקידו בבנק את כספם; והדרך הנכונה לקבוע את חומרת המעשים בהכרת כל הנוגעים בדבר ויחד עם זאת להגן על הציבור מפני מעילות באמון כגון דא, היא הטלת עונשים משמעותיים על עושי המעשים.

שליחת יד בכספי לקוחות על ידי עובדי בנק המופקדים על שמירת הכספים, מתבצעת, בדרך הטבע, על ידי מי שלא נכשל קודם לכן בעבירות פליליות והתנהגותו מעוררת אמון; ולא בכדי יש לנסיבות אלו משקל שולי בלבד בכל הקשור למידת העונש. הוא הדין בנסיבות אישיות הכרוכות בהתפוררות התא המשפחתי בעקבות גילוי מעשה המעילה, שגם להן משקל מוגבל בלבד לקולא.

בחנו את המלצת שירות המבחן לקיצור מה של תקופת המאסר, במטרה לעודד את המערער להמשיך במסלול השיקום בו החל לצעוד. ברם, בהתחשב בתקופת המאסר המתונה יחסית, לא ראינו מקום להיעתר להמלצה זו.

הערעור נדחה.