ע"פ 5891/02 אלנבארה מוניר נ. מדינת ישראל

המערער נידון בבית המשפט לתעבורה ל24- חודשי פסילה בפועל בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית. מתוך התקופה נקבע כי 6 חודשים יהיו בפסילה מלאה ויתרת התקופה בפסילה מסוייגת שלא תחול על נהיגת טרקטור ולא תחול על נהיגת מחפרון, כדי לאפשר לעורר לעסוק בעבודתו. בנוסף לכך הוטל על המערער עונש של פסילה על תנאי וקנס. עתה מבוקשת דחיית ביצוע הפסילה עד לשמיעת הערעור.

מקובל עלי שכאשר תקופת הפסילה היא קצרה ועד 6 חודשים יש לאפשר שמיעת הערעור, ולכן יש לקבוע את הערעור לשמיעה לאלתר, או ממש בהקדם בטרם יסתיים ריצוי חלק ניכר מהעונש; כשקביעת הערעור כאמור אינה אפשרות, הרי ככלל יש לעכב את הביצוע. האפשרות המועדפת היא שפסילה תיכנס לתוקפה בהקדם כדי שתהיה אפקטיבית, אולם אפקטיביות העונש אינה יכולה להכריע את הכף על חשבון מיצוי זכות הערעור. לפיכך, הפתרון הוא בקביעת הערעורים ככל האפשר בהקדם. בא-כוח המדינה הודיע היום, כי לפחות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ניתנה הוראה מנהלית על ידי סגנית הנשיא לקבוע שמיעה מוקדמת של ערעורים מסוג זה. הסנגור הודיע מצדו כי הוראה זו אינה מקוימת הלכה למעשה, והא ראייה כי בעניין שלפניי טרם נקבע מועד השמיעה, למרות שהערעור הוגש ב20.5.02-.

בנסיבות עניינו של המבקש כיוון שתקופת הפסילה הכוללת ארוכה היא, והמקרה הוא מן החמורים בעבירות התעבורה עקב פציעתו הקשה של הנפגע בתאונה, וכמו כן בהתחשב בכך שלמבקש 27 הרשעות קודמות ובהן תאונת דרכים קודמת, לא ראיתי להיעתר לבקשה. עם זאת אני מפנה תשומת לב הנשיא או סגנית הנשיא בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כי יש לקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם ולפחות כך נוכח הטענה כי הפסילה המלאה שהושתה על המערער צריכה לחול משך 4 חודשים בלבד.

הבקשה נדחית.