ע"פ 5897-23 ע"פ 5897-23

עד כמה שניתן להבין את הערעור, ואת הבקשה שבאה לאחריו, הרי שטענות המערער לגבי קבלת תפוסים וחומרי חקירה נדונו, והוכרעו, בפסק הדין של השופטת ד' ברק-ארז, מיום 1.6.2023. בפסק הדין הובהר, בין היתר, כי "בעת הזו, אין עוד פעולות נוספות שניתן לנקוט", וכי "בכך מסתיים הטיפול בתיק" (ע"פ 1091/23 פלוני נ' מדינת ישראל (1.6.2023)). בתוך כך, הוסבר גם כי לא היה מקום לנקיטת ההליך בדרך של פניה לערכאה הדיונית המרשיעה, שכן "המתכונת הדיונית המתאימה היתה הגשת בקשה לבית משפט השלום להשבת תפוס, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969"; זאת, אף כי לא נמצא להשתית את דחיית הערעור על טעם זה לבדו.

אחר דברים אלה, חרף האמור בפסק הדין הנ"ל, שב המערער על טענותיו במסגרת פניה נוספת לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 17.7.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הניסיון, נוכח פסק הדין של השופטת ברק-ארז, ובפרט האמור בו לגבי המסגרת הדיונית אשר הולמת את בקשות המערער. אכן, משבחר המערער לשוב ולפסוע בדרכו זו, למרות הערת בית המשפט, נראה כי אין מנוס מהקפדה על המסלול הדיוני הראוי להעלאת הטענות – בקשה להשבת תפוס, כאמור. על כן, איני מוצא כל הצדקה להתערבותי ברכיב זה של החלטת בית המשפט המחוזי האמורה, והטענות ביחס אליו – נדחות. אם ירצה המערער, פתוחה לפניו הדרך לנקוט הליך מתאים, שבגדרו יעלה את טענותיו לגבי דרך השבת חפציו על-ידי המשטרה, וכל כיו"ב.

הוא הדין גם לגבי טענותיו הנוספות של המערער, שאף אותן האכסניה הדיונית הנוכחית אינה הולמת. כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לא ניתן להביא טענות לגבי גובה הפיצויים לפני הערכאה הדיונית המרשיעה, משעה שניתן פסק הדין בהליך הערעור. ממילא, אין מקום לעסוק בעניין זה, במסגרת הערעור על ההחלטה האמורה של בית המשפט המחוזי. כך גם ביחס לבקשה לקבלת חומרי החקירה לצורך הגשת בקשה למשפט חוזר, שהוצגה רק במסגרת הערעור הנוכחי, ולא בא זכרה במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הערעור – נדחה.