ע"פ 5924/08משה יהודה מימון נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 1.7.08 במסגרת ע.פ. 3005-06-08, שלא לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, מר משה מימון (להלן – המערער ) בבית המשפט השלום בראשון לציון בגין הרשעתו בעבירות של זיוף ועשיית פעולה לגבי מידע כוזב במחשב (ת.פ. 1854/05).

העובדות

2.

כתב האישום שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין); ועשיית פעולה לגבי מידע כוזב במחשב והחזקתו במחשב (עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995).

3.

ביום 28.2.08 הורשע המערער בבית המשפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ש' בן שלמה) בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ובעבירה של עשיית פעולה לגבי מידע כוזב והחזקתו במחשב – ולעומת זאת זוכה המערער מעבירה של קבלת דבר במרמה לאחר שהמשיבה חזרה בה מהאישום המיוחס (ת.פ. 1854/05). על פי הכרעת הדין, המערער נתפס בדירה אשר שימשה כ"מעבדת זיוף", בין היתר, באמצעות סוכן משטרה סמוי, וזאת לאחר שזייף מספר רב של מסמכים וביניהם, תעודות זהות, רישיונות רכב וחותמות. במקביל, נעצרו ונחקרו גורמים נוספים אשר היו מעורבים בפרשה וחלקם אף נשפטו והורשעו.

4.

ביום 28.5.08 ניתן גזר דינו של בית המשפט השלום והוא דן את המערער ל-36 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה כמאסר על תנאי (למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ובתנאי שלא יעבור את אותן עבירות בהן הורשע או כל עבירת זיוף ומרמה אחרת). בנוסף, הורה בית משפט השלום על הפעלת עונש המאסר המותנה של שלוש שנים, אשר נפסק למערער בגין הרשעה קודמת (ת.פ. 8505/99), וזאת באופן שהמערער ירצה את העונשים באופן חופף. פירוש הדבר הוא כי, למעשה, הושת על המערער עונש מאסר בפועל של שלוש שנים (בניכוי 7 ימי מעצר). מעבר לאמור, הוטל על המערער קנס בסך 10,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. בד בבד עם מתן גזר הדין, נענה בית משפט השלום לבקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו והורה על עיכובו עד ליום 18.6.08. עם זאת, בהחלטה צויין שאין מקום ליתן עיכוב ביצוע ממושך אלא רק לצורכי "התארגנות".

5.

המערער הגיש ערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין בעניינו, לבית המשפט המחוזי מרכז. במקביל להגשת הודעת הערעור, נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. ביום 17.6.08 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל "עד למתן פסק דין בערעור, יום 01.7.08".

6.

ביום 1.7.08 נערך דיון בערעורו של המערער בפני בית המשפט המחוזי, אשר בסיומו הוחלט כי פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר (ע.פ. 3005-06-08). משכך, ביקש המערער כי יוארך עיכוב הביצוע עד למתן פסק הדין בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל בעניינו (כבוד השופטים א' טל, מ' פינקלשטיין, א' סטולר) והורה כי על המערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 6.7.08, בשעה 12:00. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת המעשים שבהם הורשע המערער, על עברו הפלילי ה"משמעותי" הכולל מעשים דומים לאלה בהם הוא הורשע וכן על סיכויי הערעור אשר לטעמו "בהחלט אינם גבוהים" (להלן – ההחלטה ).

כנגד החלטה זו מופנה ערעורו של המערער.

טענות המערער

7.

בערעור שבפניי טוען המערער כי נפגעה ציפייתו הלגיטימית לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק הדין בערעור – כפי שפסקה בהחלטתה כבוד השופטת נ' אהד ביום 17.6.08. המערער סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בכך כי לא התחשב בהליך השיקום בו נמצא המערער ובנזקים הבלתי הפיכים אשר יגרמו לו בשל כניסתו למאסר. עוד הדגיש המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שסיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן

טרם עיין בחומר הראיות ולא הספיק להתרשם כי "בית המשפט השלום ביסס את הרשעתו על ראיות נסיבתיות" ו"כלליות" וכן על ראיות שכלל לא הוגשו לבית המשפט.

עוד טוען המערער כי בית המשפט השלום הטיל עונש אשר מפליג בחומרתו ואשר מתעלם משיקולים לקולא הקיימים בענייננו של המערער. בין שיקולים אלו מציין המערער

כי העבירות בהן הורשע בוצעו לפני למעלה משש שנים וכי מאז עובר הוא הליך שיקום "מורכב ומוצלח" – בו הוא נגמל מהתמכרותו לסמים וכן אף מתנדב ופועל במספר עמותות וארגוני רווחה בעיר בת-ים. משכך, גם בהיבט זה, לטענת המערער, קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לסיכויי הערעור "מעוררת תמיהה". עוד נטען, כי המשקל שיש לייחס להליך שיקומי זה גובר על האינטרס הציבורי שבריצוי מיידי של עונש המאסר.

בהקשר זה, הוגשה מטעם המערער חוות דעת פרטית מיום 25.3.08 של גברת מיכל לובלסקי, עובדת סוציאלית אשר טיפלה בעניינו של המערער (להלן – חוות הדעת ), ובה נכתב כי באם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר עלול להיגרם לתהליך השיקומי שעבר "נזק כבד". עוד צויין בחוות הדעת, כי "משה עבר תהליך שיקומי ארוך ומקיף אותו התחיל עוד מכותלי בית הסוהר וממשיכו ברציפות מאז שחרורו".

8.

בנוסף, המערער מציין כי במהלך ניהול המשפט בבית משפט השלום הוא היה נתון תחילה במאסר (בגין עבירות מאוחרות לעבירות האמורות לעיל), ואולם בהמשך ולאחר ששוחרר, הקפיד להתייצב לדיונים בענייננו. לשיטתו של המערער, יש בדברים אלו כדי להעיד על כך שאין כל חשש שהמערער ימלט ולא יתייצב לריצוי עונש המאסר, ומכאן גם כי לא יגרם נזק באם יעוכב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק הדין בערעור.

עוד מציין המערער כי הערבויות להבטחת התייצבותו של המערער לריצוי עונשו כוללות ערבות כספית בסך 75,000 ש"ח, שתי ערבויות צד ג' על סך 50,000 ש"ח כל אחת וכן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

9.

בדיון שנערך לפניי ביום 3.7.08 חזר בא כוח המערער, עו"ד ת' אורינוב, על הטענות המפורטות לעיל, תוך שהוא מפנה לפסיקה התומכת, לדבריו, בטענה כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר גם במקרה הנדון (ע"פ 9984/03 חסנין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.11.03); ע"פ 2844/08 סמסונוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.4.08)). עוד הפנה בא כוח המערער לדברים שנאמרו על ידי בא כוח המשיבה, עו"ד רוזנצוייג, בעת הדיון בפני כבוד השופטת א' נגה ביום 17.6.08: "לאור המלצת בית המשפט והמועד הקרוב לשמיעת הערעור....אני מסכים לעיכוב ביצוע על [ עד – י.ד. ] למתן פסק דין בערעור".

בנוסף, ניתנה למערער עצמו הרשות להוסיף על הדברים האמורים. המערער שטח את נסיבות חייו המצדיקות לטעמו את עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, ובין השאר, הדגיש כי לאחרונה (ובעקבות טיפול מקצועי) חוזק הקשר עם בתו הקטינה – קשר אשר עלול להיפסק באם ישלח המערער למאסר. כן נאמר כי המערער סועד את אביו העיוור ומטפל בצרכיו, וגם בהיבט זה עלול אי עיכוב ביצוע העונש לגרום לנזק רב.

נוכח כל האמור, עמדת המערער היא כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעורו על ידי בית המשפט המחוזי, וזאת בכפוף לערבויות האמורות לעיל או בכפוף לערבויות נוספות.

טענות המשיבה

10.

המשיבה סבורה כי אין מקום לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. בדיון בפניי טען בא כוח המשיבה, עו"ד א' גורדון, כי מדובר בעבריין מרמה "רצידיביסט", אשר הליך שיקומו התחיל במאסר ואין מניעה כי יימשך במאסר. לשיטת המשיבה, סיכויי הערעור הינם קלושים – כפי שצויין בהחלטה – ומשכך, עיכוב עונש המאסר בפועל הינו בחזקת "דחיית הקץ". לטענתה, בית המשפט המחוזי שמע והתחשב בעת מתן ההחלטה בטענותיו של המערער ובשיקולים לקולא אותם הוא מתאר. בנוסף, נטען כי יש לזקוף לחובתו של המערער את העובדה כי לאחר הגשת כתב האישום בגין העבירות במקרה שלפניי הוא חזר וביצע עבירות נוספות דומות (אשר בגינן הורשע וריצה עונש מאסר בפועל).

דיון והכרעה

11.

אכן, נסיבותיו האישיות של המערער מהוות הן שיקול לקולא, בו יש להתחשב בעת קבלת ההחלטה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. כך יש לעשות גם בהתייחס להליך השיקום אותו החל המערער ואשר (כדבריו במהלך הדיון וכפי שעולה מחוות הדעת) הביא אותו לשינוי אורחות חייו לטובה. יחד עם זאת, יש לשקול לחובתו של המערער את עברו הפלילי ואת נסיבות ביצוע העבירות בגינן הורשע. בנוסף, יש להביא בחשבון את מידת הנזק שעלול להיגרם למערער ואת האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין. עוד יש להביא במכלול השיקולים הנדרשים לעניין את סיכויי הערעור בעניינו של המערער.

במקרה שלפניי בית המשפט המחוזי כתב בהחלטה כי "לאחר שמיעה ממושכת של טיעוני הערעור, ועיון בהודעת הערעור המפורטת שהגישו ב"כ המערער, סבורים אנו, כי סיכויי הערעור במקרה זה – הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש – בהחלט אינם גבוהים, ולא נוסיף יותר בשלב זה" (עמוד 17 להחלטה). לקביעה זו בהחלטה יש לתת את המשקל הראוי לה במסגרת הדיון בערעור שלפניי. בהקשר זה, טען בא כוח המערער כי אין לבית המשפט המחוזי כל עדיפות על פני בית משפט זה בקבלו החלטה על עיכוב ביצוע עונש המאסר, שכן חומר החקירה לא הונח לפניהם בשני המקרים. ואולם, סבורני כי העובדה שבית המשפט המחוזי שמע טיעונים מפורטים וארוכים לגופו של ערעור, מחזק את עמדת המשיבה בענייננו.

שקלתי בכובד ראש את האמור בחוות הדעת וכן את הנאמר בהחלטת ועדת השחרורים (ט/1092701) מיום 28.3.08, אשר קבעה כי המערער ישוחרר מהמאסר (שהוטל עליו בגין עבירות קודמות לאלו נשוא הערעור שלפניי) שחרור מוקדם בתנאים מגבילים. כך, למשל, צויין בהחלטה האמורה שהמערער השתתף בהשתלמויות ובקורסים "רציניים ביותר, הדורשים נכונות בתכונות יוצאות דופן". אל מול דברים אלו ניצבו, גיליון הרשעותיו של המערער, אשר הוגש לעיוני בדיון, וכן חומרת הנסיבות בהן בוצעו העבירות, אשר בשילוב עם קביעות בית המשפט המחוזי לעניין סיכויי הערעור בתיק העיקרי, הטו את הכף והובילו לדחיית הערעור שלפניי. מעבר לאמור, אדגיש כי מהפסיקה אליה הפנה בא כוח המערער לא ניתן ללמוד על ההכרעה שיש לקבל במקרה שלפניי. בהחלטות הללו דובר על מקרים בהם נעשו "מעידות" חד-פעמיות או ראשונות, בעבירות שונות מאלו שבגינן הורשע המערער. לעומת זאת, המערער ביצע את העבירות בגינן הוטל עליו עונש המאסר אשר לגביו מתבקש עיכוב הביצוע, לאחר שהורשע בעבר בעבירות דומות ותוך ידיעה כי הינו צפוי למשפט נוסף בשל עבירות דומות נוספות.

13.

בשולי הדברים, עליי לציין לטובה את מאמצי המערער לשקם את חייו ולחזור לחיות חיים נורמטיביים, וכל שנותר לי הוא להביע את תקוותי כי המערער ימשיך ויתמיד בהליך השיקום, כפי שעשה במהלך מאסרו הקודם.

14.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ולהורות למערער להתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 6.7.08 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר על ידי בית משפט השלום יעמדו בתוקפם עד להתייצבותו של המערער לריצוי העונש.