ע"פ 5927/06 יצחק גפן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במספר מועדים בחודשים ינואר ופברואר 2006, נכנס המערער לשלושה סניפים של בנק, שניים מהם בחולון ואחד בבת-ים, ותוך איום על הכספריות שדד סכום כולל של 26,000 ש"ח. בגדרו של הסכם טיעון, הודה המערער בביצועם של המעשים שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בשלוש עבירות שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 35 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 2500 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

נטען, כי המערער נקלע לביצוען של העבירות על רקע של מצב כלכלי קשה, שאילץ אותו להיזקק להלוואות בשוק האפור. כן נטען, כי עד לביצוען של העבירות הנוכחיות התנהלו חייו של המערער במסלול נורמטיבי, אולם משהתקשה לפרוע את חובו, נקטו נושיו כלפיו באיומים ואלימות, עד שנאלץ לבצע את מעשי השוד כדי להיחלץ מהמצוקה אליה נקלע. ועוד נטען, כי העבירות לא לוו בהפעלת כוח, ולמעשה המערער לא היה מזוין כלל, ועל כן לאיומים שהשמיע באוזני הכספריות לא היתה משמעות מעשית.

אכן, נראה כי נסיבותיו של המערער קשות הן, אולם לא יעלה על הדעת להכיר באלו כעילה מוצדקת לביצועם של מעשי שוד. אכן, מעשיו של המערער לא לוו באלימות, אולם נקל לשער את הפחד והחרדה שתקפו את קורבנותיו שעה שהבהיר להם כי אם לא ייענו לדרישתו, הם עלולים לשלם על כך בחייהם. כך או כך, אותן נסיבות אישיות של המערער היו לנגד עיניה של הערכאה הראשונה, ומותר להניח שלולא קיומן, היה העונש המושת עליו חמור פי כמה. נוכח העבירות הקשות בהן חטא המערער, דעתנו היא כי העונש שהושת עליו הנו מתון, ולפיכך לא נמצאה לנו עילה להתערבותנו.

הערעור נדחה.