ע"פ 5935/03 חיים עבאדי נ. מדינת ישראל

המערער בע"פ 5935/03 (להלן: עבאדי ) הורשע בהסתמך על הודאתו בשידול לייצור נשק וסחר בו וכן בסחר בנשק. דינו נגזר לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ולשמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי. ערעורו שלפנינו מופנה נגד חומרת עונש המאסר הממשי. המשיב בע"פ 48/04 (להלן: מזרחי ) הורשע לאחר שמיעת ראיות בייצור וסחר בנשק וכן בהחזקת נשק. בשל כך נידון לשישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, אותם ירצה בעבודת שירות, לשמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי וכן לתשלום קנס בסך 15,000 ₪ או תשעים ימי מאסר תמורתו. הערעור שלפנינו הוא מטעם המדינה ומופנה נגד קולת העונש.

מעשה שהיה כך היה שבתחילת שנת 2002 פנו עבאדי וצעיר נוסף, יוסף ערמי שעניינו נדון בפני בית-דין צבאי, אל מזרחי, במחרטה שניהל בתל-אביב, והציעו לו לייצר בעבורם 150 אקדחים דמויי עטים. מזרחי קיבל את ההצעה; בין הצדדים הוסכם שתמורת ייצור האקדחים ישלמו עבאדי וערמי למזרחי סכום כולל של 18,600 ₪. מזרחי ייצר את האקדחים, תוך שלייצור חלקים מתוכם נעזר בחרט אחר, ומכר אותם לעבאדי וערמי, כמוסכם, תמורת סך 18,600 ₪. זמן קצר לאחר השלמת העסקה נתפסו ברשתו של מזרחי, במקום עסקו הנ"ל, חלקים שונים המיועדים לייצור עטי אקדח וכן חמישים כדורי אקדח בקוטר 0.22 אינץ', הניתנים להטענה בעטי האקדח מן הסוג שיוצר על-ידי מזרחי. בחקירתו תיאר מזרחי את קורות העסקה שעשה עם השניים אך טען כי לא היה מודע למהות החפץ שאותו הזמינו מידו. לאחר שמיעת ראיות, כאמור, הורשע מזרחי בייצור נשק ועל צדקת ההרשעה הזאת אין לפנינו ערעור.

סניגורו של עבאדי קיווה לשכנענו כי עונש המאסר שנגזר על שולחו חמור יתר על המידה. בטענה זו לא מצאנו כל ממש. מן העובדות שביסוד הרשעתו של עבאדי עולה כי הוא הזמין ייצור של 150 כלי-נשק מאולתרים ומן הנסיבות מתחייב שכלי-הנשק הללו נועדו להפצה. הדעת נותנת כי מי שנזקקו או יכלו להיזקק לרכישת נשק מן הסוג הזה הם עבריינים, וזאת במטרה לעשות באקדחים הללו שימוש עברייני. על חומרת הסכנה הכרוכה בעבירות מסוג זה לשלום הציבור אין צורך להכביר מילים. על-פי מהות עבירותיו ראוי היה עבאדי להיענש בחומרה גדולה יותר, אלא שבקביעת עונשו ראה בית-המשפט המחוזי להתחשב בעברו הנקי ובהודאתו בעובדות.

יותר רציני בעינינו הוא ערעור המדינה על קולת עונשו של מזרחי. בצדק טענה באת-כוח המדינה כי חלקו של מזרחי בביצוע העבירות איננו קטן - ולדידנו אפשר אף גדול - מחלקם של עבאדי וערמי. אכן היוזמה לביצוע העבירות הייתה של עבאדי וערמי שפנו למזרחי בבקשה לייצר בעבורם נשק, אך ברי שאלמלא הסכים מזרחי למלא את מבוקשם של השניים, מזימתם של השניים לרכוש כלי-נשק מאולתרים למטרות הפצה הייתה מסוכלת. הייתה מידה רבה של היתממות והעמדת פנים בגרסת מזרחי, שקיבל על עצמו לייצר כלים מבלי לדעת מה טיבם. משקבע בית-המשפט המחוזי כי נתמלאו לגביו כל יסודות המחשבה הפלילית הנדרשת לשכלול עבירותיו, אין מנוס מן המסקנה כי שיתף את עצמו בביצוע העבירות בנפש חפצה למען בצע כסף ומתוך חוסר אכפתיות מוחלט לתוצאות הרות האסון שיכולות לנבוע מהתנהגותו. בית-המשפט המחוזי ראה להקל בעונשו של מזרחי מתוך התחשבות בגילו (שהוא כבן 60), בנסיבותיו, בעברו הנקי ובכך שבמהלך תקופת בירור המשפט היה נתון במשך תקופה יחסית ארוכה במעצר בית. נראה לנו כי גם אם היה מקום לייחס משקל לקולא לנסיבות שפורטו, בוודאי שלא היה בהן כדי להכריע את הכף. אילו עמדנו למצות את הדין עם מזרחי, כראוי וכמתחייב מחומרת עבירותיו, היה זה לכאורה מן המידה להשוות את עונשו למצער לתקופת המאסר שנגזרה על עבאדי. אך מנימוקי המדינה בהודעת הערעור עלה כי אף לשיטתה ראוי להטיל על מזרחי עונש מעט קל יותר מזה שהוטל על עבאדי; מן הסתם על-רקע ההבדל בין גילם של השניים ומתוך התחשבות בנסיבותיו המשפחתיות והאישיות של מזרחי.

הערעור בע"פ 5935/03 נדחה, ואילו הערעור בע"פ 48/04 מתקבל ותחת העונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות שנגזרו על המשיב בערעור זה על-ידי בית-המשפט המחוזי אנו גוזרים עליו שמונה-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. החיוב בקנס שהושת על המשיב מתבטל. עונש המאסר על-תנאי נותר על כנו.