פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
5940/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שהם
המערער:
אריק ימין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מרכז מיום 14.07.2013 בת"פ
170/12 שניתן על ידי סגן הנשיאה א' טל
תאריך הישיבה:
ה' בשבט תשע"ד
(6.1.14)
בשם המערער:
עו"ד שגיא זני
בשם המשיבה:
עו"ד דפנה שמול
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
המערער הורשע לפי הודאתו בשני אישומים – שוד בנק והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לעניין השוד, המערער נכנס לסניף בנק, ומשראה לקוחות יצא; חזר שנית כשהללו יצאו, כיסה את פניו וניגש לכספרית, תוך החזקת טלפון נייד מתחת לחולצתו באופן שנחזה כאילו ברשותו אקדח, וזאת כדי להפחידה, והורה לה למסור את הכסף שבידה, והיא אכן מסרה לו כ-3,700 ש"ח במזומן. בו ביום החזיק המערער
בביתו 0.1182 גרם קוקאין ו-0.7004 הרואין.
בית המשפט קמא עיין בתסקירי שירות המבחן, לפיהם למערער עבר נקי, הוא שולב בפרויקט גמילה לעצורים ושיתף פעולה באופן ראוי, ועל כן המליץ השירות על מאסר בעבודות שירות וצו מבחן. בגזרו את הדין ציין בית המשפט את החומרה שיש לראות בה שוד בנקים ואת פסיקתו של בית משפט זה לעניין זה, וקבע למקרה הספציפי מתחם ענישה של מאסר שנה עד שלוש שנים; ולאחר שסקר את הנסיבות הספציפיות במתחם הענישה ומחוצה לו לחומרה ולקולה, השית
24 חודשי מאסר בפועל, ומאסרים על תנאי (מדורגים).
ב.
בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, שלפיו לאחר תקופה קצרה בתכנית לנפגעי סמים בבית סוהר אחד ביקש המערער לעבור לבית סוהר אחר, והוא משולב בו בקבוצה טיפולית ובהמשך ישולב בחינוך; לא נתגלו בעיות משמעת, אך (כפי שמוסר הסניגור) בשל תיק סגור של אלימות במשפחה לא ניתנה לו עדיין חופשה.
ג.
בפנינו טען עו"ד זני למערער, כי התקדימים שפירט בית המשפט קמא משקפים בפועל עונשים קלים יותר מאשר נגזר במקרה דנא; כי היה מקום לסיים את תהליך השיקום בפרויקט לעצורים שעבר המערער בטרם נגזר דינו; וכי הסמים שנמצאו בביתו היו כתוצאה מצורך ולא לשם סחר. מטעם שירות המבחן נאמר, כי לעת הזאת חשוב להשקיע, בהמשך להשתתפות בעבר בפרויקט לעצורים, בבניית תכנית שיקום.
מטעם המדינה נטען, כי שוד בהגדרתו הוא עבירת אלימות; הכספרית בבנק נתנה את הכסף כי פחדה, לאחר שהבינה שהמערער "מתכוון ברצינות"; כן צוין כי המערער חדל מיוזמתו מתכנית הגמילה במאסרו, וכי יש לזכור את עבירת הסמים שעליה נדון. קראנו גם מכתב מבת המערער התומכת בהקלה בעונשו, ומצביעה על חשיבותו בחיי בנותיו ועל החינוך הערכי שנתן.
ד.
לאחר העיון לא ראינו להתערב בעונש. בית המשפט קמא הביא מע"פ 6752/10 טטראשוילי נ' מדינת ישראל (2011) את הדברים הבאים:
" עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והן לובשות צורות שונות. מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר; הצד השוה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, אשר ניגש לסניף הבנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף; והנה, זממו עלה בידו, מבלי שיצטרך "ללכלך את ידיו" בנשיאת נשק או באיומים קולניים. ואולם, כמובן תיאור זה אינו מלא; שכן נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות. על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מאסר בפועל (על קלות ביצועה של עבירה כשיקול לחומרה ראו, לדוגמה, רע"פ 1689/04 אוראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) " (פסקה ז') (פרשת טטראשוילי היתה שוד בנק חמור פחות מענייננו; לא היתה שם הצגת אקדח כביכול אלא פתק; הושתו 10 חודשי מאסר בפועל).
הסניגור המלומד הפנה, כאמור, לפסיקה בעבירות שוד שהיתה מקלה מאשר בענייננו, בין השאר ע"פ 7677/09 חסן נ' מדינת ישראל (2010). באותו עניין נזדמן לי לציין, וציטט זאת גם בית המשפט קמא:
"עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים - הצורך בהרתעה ובגמול, לרבות בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מן השודדים הנענשים בשנות מאסר ארוכות. מובן כי לנסיבות האישיות משקל בגזירת הדין, ובהן גיל צעיר, עבר נקי, חרטה והודיה (ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - אך מנגד, יש מקום ליתן משקל גם לנסיבות העבירה. לא אכחד - הפסיקה בכגון דא מגוונת, ויש מקרים שבהם נגזרו עונשים קלים מאשר בענייננו (כולל בפרשת חביבי הנזכרת); ואולם, בלבי חשש שמא אין אנו מחמירים די הצורך בעבירות כגון דא, מקום שהחומרה ניכרת במיוחד" (פסקה י"ט) (עניינה של פרשת חסן היה שוד מכונית, בו הושת לבסוף עונש 18 ו-16 חודשים למערערים בהתאמה).
המערער הפנה, בין השאר, לע"פ 2146/13 בן דלק נ' מדינת ישראל (2013) שדמה לענייננו ובו היתה הענישה 11 חודש, אך נאמר שם (פסקה 6, מפי השופט סולברג), כי "העונש הוא קל על פי כל קנה מידה", וצוין שרקעו האישי של המערער היה קשה מאוד.
ה.
בנסיבות ענייננו אין מנוס מאי היעתרות לערעור; הטלת האימה על הכספרית ועצם השוד ראויים לענישה המשקפת ביטוי לשאט נפש מעבירות מעין אלה ולצורך בהרתעת היחיד והרבים. העונש שהוטל הוא מדוד בנסיבות ואינו חורג ממתחם הענישה הראוי, ונזכור כי המחוקק ראה עבירות שוד ברמת ענישה גבוהה בהרבה. גם עבירות הסמים בהן הודה המערער, במיוחד משעסקינן בסמים קשים, אין להתעלם מהן. עם זאת איננו מתעלמים מן התהליך שעבר המערער בטרם נגזר דינו, שעליו הצביעו התסקירים, ולא מעברו הנקי; כנמסר לנו מועד שני שליש למאסר יחול באפריל שנה זו. אנו מאמינים, כי אם יתמיד המערער בהתנהגות טובה במאסרו, עשוי הדבר לעמוד לזכותו בועדת השחרורים, כמובן בלא שניטע מסמרות באשר להכרעתה. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור.
ניתן
היום, ו' בשבט התשע"ד (7.1.2014).
הוחלט
כאמור בפסק דינו של השופט רובינשטיין.
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט