ע"פ 5945/06 זינאידה חודויארוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערערת בעבירות של חטיפה וקשירת קשר לבצע פשע, עבירות לפי סעיפים 369 ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי המערערת ובעלה, דאטו ארחיפוב, התגוררו במועד הרלבנטי לכתב האישום בדירה בבית מלון-דירות "שירת הים" באשקלון. בתאריך 4.11.05 טלפן דאטו לסרסורה של אשה העוסקת בזנות (להלן: המתלוננת), והזמינה להגיע לדירתו. כאשר הגיעה המתלוננת, הכריז דאטו באוזניה שהוא "גונב" ו"חוטף" אותה ממעבידה. תחילה סברה המתלוננת כי מדובר בהלצה, אולם כאשר לדאטו הצטרפו המערערת ואדם נוסף שכונה "סרגיי", והגברים הובילוה למכונית בה נהגה המערערת, הבינה כי מדובר בחטיפה של ממש. בהמשך, הצטרף לנסיעה אולג מיכאלוב, והחבורה עשתה את דרכה לקרית גת, שם הציעוה לאדם כלשהו. זה האחרון ביקש לדעת מפיה של המתלוננת אם תסכים לעסוק בזנות, ומשהשיבה בשלילה ואף הבהירה לו שתנסה לברוח, הוא דחה את ההצעה. בעקבות כך הוחזקה המתלוננת במקלט, שם הופקד אדם אחר כדי לשמור עליה, וזה ניצל את מצוקתה ואנס אותה פעמיים באותו לילה. בסופו של דבר, ולאחר שאולג עצמו העסיקה בזנות, נאלצה המתלוננת להסכים ל"מכירתה" תמורת 2,500 דולר, אולם מששוכנה בדירה בתל-אביב, נמלטה על נפשה מבעד לחלון הדירה.

בכתב האישום יוחסו למערערת עבירות נוספות על אלו בהן הורשעה - חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, ניסיון לסחר בבני אדם לעסוק בזנות וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות - אולם מכל היא זוכתה, וכאמור הורשעה בחטיפה וקשירת קשר בלבד.

2.הגנת המערערת התבססה על הטענה כי היתה זו המתלוננת שפנתה לדאטו וביקשה לסייע לה למצוא סרסור, וממילא אין מדובר בחטיפה. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, לאחר שמצא כי היא נטולת הגיון ובלתי סבירה.

זו הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי. נהפוך הוא, לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוניהם של הצדדים על-פה, שוכנענו כי הרשעת המערערת היתה בלתי נמנעת. המתלוננת, שעסקה כאמור בזנות, הוזמנה להגיע ל"לקוח" בדירה הנמצאת באשקלון, שעה ששהו בה דאטו, המערערת וסרגיי. והרי אין סביר כי דאטו יזמין אשה למטרת קיומם של יחסי מין, שעה שבדירה נוכחת גם אשתו. מכאן שהזמנת המתלוננת נועדה למטרה שונה בתכלית, וזו התבררה עד מהרה כשדאטו הכריז בפני המתלוננת שהוא "גונב" ו"חוטף" אותה.

הגרסה בה התגוננה המערערת, היינו, שהגיעה לדירה כדי לבקש את עזרתו של דאטו למצוא לה סרסור אחר, חייבה ראשית לכל להוכיח כי היתה קיימת הכרות קודמת בין דאטו למתלוננת, וכיצד מתיישב עניין זה עם כך שכאשר היא הגיעה למלון הדירות היא לא ידעה כלל את שמו של בעל הדירה. יתרה מכך, משנמכרה המתלוננת לאחר, ומשאלתה (על פי גרסת המערערת) לכאורה התגשמה, כיצד ניתן להסביר את העובדה שהיא נמלטה מבעד לחלון הדירה בה הוחזקה, אף שזו נמצאת בקומה השנייה של הבניין. ובכלל, אם אכן פעלו המערערת וחבריה כדי למלא את משאלתה למצוא לה "בעלים" אחרים, אינך יכול שלא לתמוה מה גרם לה להפנות עורף ולהפליל דווקא את מי שהיטיבו עמה.

אכן, אישיותה של המתלוננת ונסיבות כניסתה לישראל (גניבת הגבול ממצרים), כמו סתירות אחרות שנתגלו בעדותה, חייבו את בית המשפט המחוזי לנקוט בזהירות מיוחדת בבואו להכריע בשאלת מהימנות גרסתה. כך נהג בית המשפט המחוזי, ולהשקפתנו, נוכח הראיות שהיו בפניו היה חייב להגיע לתוצאה המרשיעה. לדידנו שוב אין ספק, כי המערערת היתה בסוד החטיפה ונטלה בה חלק פעיל, ועל כן הרשעתה בדין יסודה.

באשר לעונש – על המערערת הושתו 12 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי. נוכח חומרת העבירות, אין בעונש זה הפרזה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.

המערערת תתייצב לשאת בעונש במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ"ג בתשרי תשס"ז (15.10.2006), עד לשעה 11:00.