ע"פ 5950/99 עיסא דבס נ. מדינת ישראל

המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי הוראות הסעיפים 333 ו335- לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבות האישיות של המערער, לעברו הנקי בעיקרו, לעובדה שהמערער פיצה את המתלונן ולעובדה שהיה נתון בטרם משפט ב"מעצר בית" במשך תקופה ארוכה. המערער מציין עוד כי בתסקיר שערך שירות המבחן למבוגרים אודותיו, צויין כי הוא פועל בדרך-כלל בדפוסי התנהגות נורמטיביים ומפרנס את משפחתו בעבודת כפיו.

העונש שנגזר על המערער כשלעצמו אינו חמור בהתחשב בעבירה בה הורשע, אולם מצאנו לראוי להתערב בו מטעם אחד בלבד. בית המשפט קמא לא הביא בחשבון עונשו של המערער את העובדה שבמשך תקופה ארוכה, ובטרם נגזר דינו, היה המערער משוחרר בתנאים מגבילים. הוא חויב לעזוב את ביתו למקום אחר ונאסר עליו לצאת מפתח הבית בו חויב להימצא. לעובדה זו ראוי ליתן ביטוי בגזר-הדין, ומשלא הובאה בחשבון העונש, אנו מקבלים את הערעור ומפחיתים את עונש המאסר שנגזר על המערער לריצוי בפועל לתקופה של 34 חודשים בניכוי ימי מעצרו בפועל בתיק זה. יתר ההוראות שנקבעו בגזר-הדין ישארו בעינן.