ע"פ 5952/11 מדינת ישראל נ. אחמד אגבאריה

המשנָה לנשיא מ' נאור :

1.

ערעור המערער על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי ) ב-ת"פ 34244-06-10 מיום 30.6.2011, ומולו ערעור המדינה על קולת העונש.

2.

המערער הורשע בעבירה של שוד מזוין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הוא נדון למאסר בפועל של 54 חודשים שתחילתם ביום 11.6.2010 ול-18 חודשי מאסר על תנאי. כן הוטל עליו לפצות את המתלוננת בסך 7,000 ש"ח.

3.

לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה. המתלוננת, ילידת 1942, עמדה בסמוך לתחנת אוטובוס בעכו כשברשותה ארנק שהכיל, בין היתר, כ-220 ש"ח וטלפון נייד. נטען כי המערער, שישב אף הוא בתחנה, קם, ניגש לעבר המתלוננת, תפס בכוח את הארנק ומשך אותו. המתלוננת התנגדה ותפסה את הארנק בחוזקה, אולם המערער דחף אותה והפילהּ תוך שהוא נאבק בה וגרם לה לחבלות, ואחר כך נמלט. המערער כפר בכך שהוא השודד והעלה טענת אליבי.

4.

בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על כל הראיות שהובאו לפניו: לחלקן נתן משקל רב ולחלקן משקל מועט. ראיה אחת ראה, ובצדק, כראיה מכרעת. לפי עדותם של שניים, שוטר ומתנדב – במהלך מרדף אחרי המערער, המערער זרק מכשיר טלפון נייד, שהסתבר בדיעבד כי הוא שייך למתלוננת. בית המשפט התייחס באמון לעדות השניים על אף סתירות מסוימות לגבי פרטים שוליים. עיינו בעדויות השניים ולא ראינו סיבה להתערב בקביעות מהימנות שקבע בית המשפט. זוהי אכן ראייה מכרעת, שהיה בה כדי להביא להרשעה. העובדה שהמערער אחז בטלפון הנייד זמן קצר לאחר השוד מדברת בעד עצמה. אין חשיבות לשאלה אם הטלפון הנייד נזרק או נשמט, וגם אין חשיבות לשאלה אם ארנק שאינו של המתלוננת שנמצא במקום נפל גם הוא מידי המערער אם לאו.

לא התעלמנו מכך שהמתלוננת לא זיהתה את המערער במסדר זיהוי תמונות והצביעה על אחר הדומה לו, אך אין באמור כדי לפגוע בעדות השניים.

די באמור כדי לדחות את הערעור על ההרשעה.

5.

אשר לעונש: אנו מסכימים עם הטענה כי העונש נוטה לקולא. יחד עם זאת, אין העונש חורג מטווח הענישה הראוי בדרגה כה גבוהה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. על כן, אנו דוחים הן את ערעור המערער על חומרת העונש, והן את ערעור המדינה על קולתו.

סוף דבר: הערעורים נדחים.