ע"פ 5953/98 דנילוב טטיאנה נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.המערערת הורשעה בגין ביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונדונה ל16- חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שלא תעבור תוך 3 שנים מיום סיום המאסר עבירה של שימוש באלימות כלפי גופו של אדם ותורשע עליה. הערעור הוא על חומרת העונש.

2.המקרה נשוא העבירה קרה כאשר בדירה בה מתגוררת המערערת, נמצאו אותה עת, בעל הבית - שהוא חברה לחיים של המערערת - בתה בת ה13- של המערערת והמתלונן, שהוא חבר של בעל הבית. המתלונן הציע לבתה של המערערת לישון עימו במיטה. המערערת איבדה את עשתונותיה, נטלה סכין מן המטבח ודקרה את המתלונן. להגנתה טענה, כי הדברים שנאמרו כלפי בתה הקטינה גרמו לה לאיבוד עשתונות מיידי עד כדי שעשתה את המעשה בחוסר שליטה.

3.אכן, דברי המתלונן הם נלוזים ונתעבים. הנפש הטובה סולדת מהתנהגותו של המתלונן שראה דרור לעצמו לפגוע בכבודה של הבת הצעירה בנוכחות אימה וחברה לחיים וגרם לאם זעזוע עמוק עקב ההצעה המגונה שהציע לבת. אלא שאין בכל אלה כדי להפחית כהוא זה מהמעשה החמור שעשתה האם בתגובה לדברים ששמעה. התגובה היתה אמנם תגובה סובייקטיבית מיידית וספונטנית של אם הקמה להגן על כבוד בתה, אולם השימוש בסכין, תקיפת המתלונן בה וגרימת חבלה חמורה לו, אינם יכולים להתקבל כתגובה מובנת או נסלחת בשום חברה תקינה ונאורה שרווחתם הנפשית והגופנית של חבריה, עומדים בראש מעיניה.

4.לצערנו, פשתה בחברתנו תרבות הסכין ורבים, רבים מדי הם אלה המיישבים סכסוכים בעזרת סכין ולעתים, בגלל דברים של מה בכך, מתקפחים חייהם של בני אדם.

5.מכאן, שמבחינת רמת הענישה במישור הנורמטיבי, לא יצאה שגגה מלפני בית המשפט בהשיתו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל. אלא שבכך אין מסתיימת מלאכתנו. עלינו לפנות לנסיבות האישיות של המערערת. נסיבות אלה עולות מתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי. התסקיר מגולל פרשת חיים קשה ואומללה של מי שילדותה ונעוריה הרעו עמה עד למאוד, וגם חיי נישואיה נכשלו משהתברר שהיא קשרה את חייה עם אדם חולה נפש, שרק לאחר שנים הצליחה להתגרש ממנו. המערערת עלתה ארצה מקווקז לפני 6 שנים עם שתי בנות שנולדו מנשואים אלה, אותן גידלה בעצמה בקשיים כלכליים רבים. בתה הגדולה נישאה, ובתה הצעירה עליה נסבו הדברים שברקע המעשה שעשתה, לומדת בפנימייה ומתגוררת עם אימה בחופשות והקשר בינן מצוין. אין להעניש את הקטינה ולקחת ממנה לתקופה לא קצרה את האדם הקרוב לה ביותר. המתלונן כתב למערערת מכתב התנצלות ובקש להקל עמה. בשעת מעשה היו המעורבים שתויים במיקצת ובינתיים נגמלה המערערת מן השתייה. עברה נקי והיא ניהלה חיים נורמטיביים עד למעשה הנדון.

6.קצינת המבחן המליצה להימנע משליחתה למאסר בפועל ולהטיל עליה מאסר שירוצה בעבודות שרות שיהיו עבורה ענישה חינוכית והרתעתית.

7.לאחר שקילת כל האמור לעיל, הגענו לכל מסקנה, שמשום הנסיבות האישיות יוצאות הדופן של המערערת, לא ישיג עונש מאסר בפועל את תכליתו ולפיכך החלטנו לקבל את המלצת שירות המבחן ולהעמיד את עונש המאסר שהושת על המערערת, על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

התיק יוחזר לעניין קביעת עבודות השירות, לבית המשפט המחוזי.