ע"פ 596/15 דני מורציאנו נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה מטעם המבקש, הוא אחיו של המערער, להשבת סכום מסוים אשר הופקד על ידי המערער כערובה בהתאם לתנאי שחרור ממעצר שנקבעו בהליך פלילי אשר התנהל נגדו (ובהמשך שימש כתנאי לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו).

לטענת המבקש, הוא הלווה למערער את הסכום המופקד על מנת לסייע לו להשתחרר ממעצר, ועל כן זכאי הוא לכך שהסכום האמור יושב לידיו. יצוין, כי תחילה הוגשה הבקשה לבית המשפט המחוזי, ואולם בהחלטתו מיום 5.7.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי משהוגש ערעור לבית המשפט העליון ואף התקיים דיון בגדרו, אין הוא מוסמך להכריע בבקשה ויש להגישה לבית משפט זה. מכאן הבקשה שלפניי. למען השלמת התמונה יצוין, כי בהתאם לפסק הדין מיום 8.6.2015 ולפסק הדין המשלים מיום 23.7.2015, אשר ניתנו בערעור שבכותרת, קוצר בהסכמה עונש המאסר שהוטל על המערער ונקבע כי הוא ירוצה על דרך של עבודות שירות.

דין הבקשה להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובותיהם של המערער ושל המשיבה ואף ללא צורך להידרש לשאלות דיוניות אשר עשויות להתעורר. כך, שכן בדיקה מול מזכירות בית המשפט מעלה כי רשומים במערכת "עיקולי ממשק" על שם המערער ביחס לכספי הערובה האמורים (עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי הערובה הופקדה על ידי המערער בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2014, ובהמשך נותרה בקופת בית המשפט בהתאם להחלטה נוספת מיום 28.10.2014 ולהחלטת בית משפט זה מיום 28.12.2014). כידוע, משניתן צו עיקול בקשר לסכום כסף אשר הופקד בקופת בית המשפט כערובה על ידי נאשם או על ידי מערער, מזכירות בית המשפט היא במעמד של מחזיק ועליה לפעול, ככל גוף אחר, בהתאם להוראות הצו (בש"פ 4318/14 זלמן נ' מדינת ישראל (21.10.2014)). ממילא לא ניתן להורות על השבת הסכום האמור לידי המבקש.

יובהר, כי אין באמור כדי למנוע מן המבקש לנקוט הליך מתאים לפי סעיפים 28 ו-49 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולטעון במסגרתו כי כספי הערובה שייכים לו וכי יש להשיבם לידיו (ראו עניין זלמן לעיל). מובן, כי איני מביע עמדה כלשהי לגבי סיכוייו של הליך כזה, ככל שיוגש.

סוף דבר, הבקשה נדחית.