ע"פ 5965/06 מוחמד אבו ואדי נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' כוחן ) מיום 11.7.06 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 6420/05, וכן בקשה להפסקת המשפט עד להכרעה בערעור.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ושהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. במהלך הדיון בעניינו של המערער שהתקיים ביום 11.7.06, ביקש התובע לתקן את כתב האישום על-ידי הוספת הוראות חיקוק לכתב האישום. בא-כוח המערער התנגד לבקשה, והחלטת בית משפט השלום הייתה:

"לאור העדות הראשית של העד, לפיה הנאשם נהג באופן פרוע מבלי שהיו בידיו רשיונות. מאחר והנאשם טרם העיד ומאחר וטרם הסתיימה פרשת התביעה, הגנתו של הנאשם לא תקופח אם יוספו הוראות חיקוק אלה."

לאחר שניתנה החלטת בית המשפט שלעיל, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו מהמשך הדיון בתיק, בטענה כי בית המשפט כבר קבע בהחלטתו שמי שנהג ברכב הוא הנאשם. בית המשפט הופתע מהעלאת הבקשה והחליט לדחותה:

"אני תמהה על הבקשה לפסלות ביהמ"ש. לא קבעתי כל ממצא לגבי הנאשם, התייחסתי לעדות העד ולעובדות אותן העלה. אין כל עילה לפסלותי, אני דוחה את הבקשה לפסלות."

בית המשפט דחה אף את בקשת בא-כוח המערער לדחות את המשך הדיון בתיק עד לאחר מתן החלטה בערעור הפסלות שיגיש. בשולי החלטתה ציינה השופטת כי היא רוצה להאמין שאין מדובר בתחבולה על מנת להרוויח זמן. בקשתו החוזרת של בא-כוח המערער לדחיית המשך הדיון נדחתה, הדיון המשיך, ובא-כוח המערער חקר את עד התביעה חקירה נגדית. בטרם החל בפרשת ההגנה, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לדחות את פרשת ההגנה עד לאחר שמיעת ערעור הפסלות. בית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע כי פרשת ההגנה תידחה ליום 19.7.06.

בערעור שלפניי טען בא-כוח המערער כי מתעורר חשש ממשי שבית המשפט כבר גיבש דעה אודות התיק ולכן קיים חשש ממשי למשוא פנים המחייב פסילת בית המשפט. עוד טען בא-כוח המערער, כי דחיית בקשתו להפסקת הדיונים עד להכרעה בערעור הפסלות מראה כי בית המשפט כבר גיבש דעה אודות המערער. בנוסף טען בא-כוח המערער, כי אמירת השופטת בשולי החלטתה, שהיא רוצה להאמין שאין מדובר בתחבולה, מעידה אף היא על כך שכבר גיבשה עמדתה ביחס למערער. בא-כוח המדינה טען כי אין באמירות בית המשפט לבסס תשתית אובייקטיבית לחשש ממשי למשוא פנים וכי אין מתעורר החשש שבית המשפט כבר גיבש עמדה סופית בעניינו של המערער. באשר לאמירת השופטת בשולי החלטתה לעניין התחבולה, טען בא-כוח המדינה כי מהפרוטוקול עולה שאין בדבריה אמירה מפורשת שמדובר בתחבולה:

"רוצה אני לקוות ולהאמין שאין מדובר בתחבולה על מנת להרוויח זמן."

עוד הוסיף בא-כוח המדינה כי גם אם אמרה השופטת במהלך טיעוני בא-כוח המערער לפניה כי מדובר בתחבולה, טוב היה אם הדברים לא היו נאמרים, אך אין בהם ללמד כי דעתו של בית המשפט "ננעלה".

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. לא שוכנעתי שיש באמירות בית המשפט במסגרת החלטותיו משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר המשך המשפט לפניו. השופטת ציינה מפורשות במסגרת החלטתה לדחות את בקשת הפסלות כי לא קבעה כל ממצא לגבי המערער. אינני סבורה ש"ננעלו" שערי לבו של בית המשפט באופן שישלול מהמערער את הזכות לשכנע את בית המשפט בצדקתו. מקומן של הטענות שהעלה בפני המערער, לפיהן העדות של עד התביעה אינה מסבכת את מרשו, בבית משפט השלום הדן בעניינו של המערער במועד המתאים לכך. אציין כי סופיות העמדה נגזרת גם מהמסגרת הדיונית בה הובעה. בענייננו, האמירה המרכזית בגינה הוגשה בקשת הפסלות, נאמרה במסגרת החלטה המאשרת הוספת הוראות חיקוק לכתב האישום. החלטת בית המשפט אינה מתייחסת לסיכויי המערער בהליך ואינה קובעת ממצאים נגדו. כפי שעולה מלשון ההחלטה שהובאה לעיל, השופטת אפשרה לתקן את כתב האישום כיוון שלכאורה, העובדות המבססות את העבירות שביקש התובע להוסיף לכתב האישום, נטענו בעדות הראשית של העד, ועובדות אלה הן לכאוריות בלבד. השופטת שוכנעה כי הגנתו של המערער לא תקופח אם יוספו הוראות החיקוק המבוקשות כיוון שהמערער טרם העיד וטרם הסתיימה פרשת התביעה. באשר לאמירה בעניין ה"תחבולה", צודק בא-כוח המדינה כי מעיון בפרוטוקול עולה שאין מדובר באמירה מפורשת של השופטת. עם זאת, גם אם נאמרו הדברים בעל-פה בצורה מפורשת, אין ספק כי דברים אלה התייחסו רק לכך שאין לסניגור עילה לדחיית המשך המשפט ויש לראותם בהקשר זה בלבד. מכל מקום אין בהתבטאויות השופטת כדי לעורר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים ולפיכך דין הערעור להידחות.

נוכח החלטתי לדחות את הערעור יתקיים הדיון הקבוע בתיק ליום 19.7.06, כמתוכנן.