ע"פ 5972/17 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

המשיב, ואחר שהוא קטין, הורשעו על פי הודאתם בעבירה לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובחבלה במזיד ברכב. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב מאסר למשך 16 חודשים, מאסר מותנה של שישה חודשים ופיצוי. מכאן ערעור המדינה.

2.

בא כוח המדינה הדגיש את נסיבות המעשה ומהות העבירה. באשר לראשונה, המשיב זרק ממרחק של מטרים ספורים מוט מתכת שאורכו קרוב למטר לעבר חלקו האחורי של הרכב. לאחר שהנאשם הקטין זרק ארבע אבנים לעבר השמשה של הרכב שוב הרים המשיב מוט מתכת מן הכביש וזרק לעבר חלקו האחורי של הרכב ממרחק של שלושה מטרים. לאלה יש להוסיף שכלל הנוסעים ברכב היו יהודים חובשי כיפות ובעלי זקנים ופאות, וצוין בכתב האישום שמעשי המשיב והאחר היו במטרה לפגוע בנוסעי הרכב בהיותם יהודים.

באשר למהות העבירה, יובהר כי המשיב הורשע בעבירה לפי סעיף 332א(ב) – החלופה החמורה בסעיף, הכוללת את הרכיב "במטרה לפגוע בנוסע", ולא בחלופה הקלה יחסית שבסעיף קטן (א), העוסק ביידוי אבן או חפץ לעבר כלי תחבורה "בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד". עוד יודגש, כי סעיף 332א(ג) לחוק העונשין – שהוסף לא מכבר במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ה-2015 – מחייב, בהיעדר נימוקים מיוחדים, הטלת עונש מאסר (בפועל ועל תנאי) שלא יפחת מחמישית העונש המרבי.

3.

המסקנה היא כי היה מקום להחמיר בהרבה מעבר לעונש שהטיל בית המשפט המחוזי. יש לשים דגש על ממד ההרתעה הפרטנית והכללית. המשיב נידון לפני שנה – ללא הרשעה בעבירה של היזק.

4.

בא כוח המדינה הודיע כי בנסיבות העניין – לרבות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את חומרת העונש – הוא מסתפק בתקופה של 30 חודשי מאסר בפועל. נראה כי זו עמדה הוגנת ומאוזנת בפני ערכאה זו. הסניגור בעקבות המלצתנו הסכים לכך. נבהיר שוב כי ראוי היה להטיל עונש מחמיר יותר בערכאה המבררת.

סוף דבר ומן הטעמים האמורים – עונש המאסר בפועל יעמוד על 30 חודשים והעונש המותנה יעמוד על שנה. פרט לכך, יתר העונשים והוראות פסק הדין בתוקף.