בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5984/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
הישאם עוודאללה
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.6.09 בת.פ. 304/09 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' בן אור
תאריך הישיבה:
י"ב באלול התשס"ט (1.9.09)
בשם המערערת:
עו"ד יאיר חמודות
בשם המשיב:
עו"ד מנחם בלום
פסק דין
השופט א' רובינשטיין :
א.
ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן אור) מיום 22.6.09 בתיק פ' 304/09, בגדרו הושתו על המשיב עשרה חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו - 30.12.08 - וכן ששה חודשי מאסר על תנאי; זאת - בגין עבירות של ניסיון הצתה וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. הערעור הוגש ביום 21.7.09.
עובדות והליכים
ב.
המשיב - יליד 1983 – הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות ובעובדות המיוחסות לו בכתב האישום (שהוגש ביום 1.1.09). על פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.12.09 עמד המשיב עם אחר על צוק באיזור כפר סילואן, יידה אבנים לעבר כלי רכב של משמר הגבול, והשליך ארבעה בקבוקי תבערה, תוך קריאה לשוטר סמוי – שהמשיב לא ידע כי הוא שוטר - להצטרף אליו, באמרו "יאללה יאללה הם פה". כתוצאה מהמעשה נגרמו נזקי פח משמעותיים לרכב משמר הגבול. המשיב הכחיש את המיוחס לו, אולם הודה כי שהה באזור בעת התרחשות האירוע. בהכרעת הדין נקבע, כי התביעה הוכיחה מעל לספק סביר את המיוחס למשיב. בית המשפט הסתמך בהרשעה על עדויות שני שוטרים סמויים שהיו במקום, ושתיארו בפירוט את מעשיו של המשיב. מנגד דחה בית המשפט את גירסת המשיב, כי נעצר על לא עוול בכפו בעת ששהה בסמוך לזירת האירוע והאכיל את סוסו.
ג.
בגדרי טיעונים לעונש בבית משפט קמא ביקשה המערערת להטיל על המשיב עונש מאסר מרתיע. צויין, כי המשיב לא נטל אחריות על מעשיו, וכי המעשים נעשו על רקע אידאולוגי בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה. בא כוח המשיב טען מנגד, כי גילו הצעיר של המשיב והעדר עבר פלילי מכביד (לחובתו של המשיב הרשעה אחת) מצדיקים התחשבות בהטלת העונש. עוד נטען, כי המשיב נשוי ואב לשניים, וכי המעשים בהם הורשע אינם מאפיינים את התנהגותו; נאמר, כי תקופת המעצר שריצה מספיקה כדי להרתיע, ואין צורך בתקופת מאסר נוספת.
ד.
בית המשפט קבע בגזר הדין, כי העבירות בגינן הורשע המשיב – שהתרחשו על רקע התפרעויות בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" – חמורות הן, ומצדיקות ענישה המבטאת שיקולי הרתעה וגמול. עוד נאמר, כי מעשיו של המשיב נמשכו דקות ארוכות, ודעתו לא התקררה עד שנעצר. התנהגות זו, כך נקבע, אינה תואמת את יישוב הדעת המצופה מאדם בגילו ובמצב משפחתו, נשוי ואב. מנגד צויין, כי אין למשיב עבר פלילי מכביד המצריך התחשבות בשיקולי הענישה, וכי זה לו מאסרו הראשון.
ה.
בערעור טוענת המדינה, כי בית המשפט קמא הקל בעונשו של המשיב במידה שאינה הולמת את חומרת המעשים בהם הורשע ונסיבותיהם. נטען, כי בית המשפט קמא לא הביא בחשבון את המסוכנות שבמעשים, שעלולים היו לגרום לאבידות בנפש. עוד נאמר, כי יש להחמיר עם זורקי בקבוקי תבערה, נוכח הקלות בהכנתם והמסוכנות הרבה הנשקפת מהם. הוסף, כי בשל מניעים אידאולוגיים ביסוד המעשה נחוצה נקיטת יד קשה בענישה, לשם הגנה על הסדר הציבורי. לבסוף צויין, כי המשיב לא הביע חרטה.
ו.
בא כוח המשיב טען כי ייגרם לשולחו עינוי דין, כיון שהערעור נשמע בשלב מאוחר, והוא כבר אמור היה להיות מובא לועדת השחרורים. ועוד נטען, כי אין המדובר ברקע אידאולוגי, והמשיב לא השתייך לארגון עוין כלשהו; הזמנים היו טרופים, ימי המבצע בעזה, והמעשה היה רגשי – האוכלוסיה ממנה בא המשיב התבונה
בפרשנות בטלוויזיות הזרות ובתמונות המצוקה ששודרו מעזה. הכל כיום, כך נטען, מאחורינו – ומבלי להפחית בחומרת המעשה אין לטעון כי נעשה על רקע אידאולוגי; עוד נאמר, כי ההתייחסות לעבריינות יהודית דתית עכשוית בירושלים היא סלחנית.
הכרעה
ז.
לאחר העיון החלטנו להיעתר לערעור. ראשית, באשר לטענה של עינוי הדין, הערעור נשמע בפנינו ביום 1.9.09, בפתיחת שנת המשפט, ארבעים יום לאחר הגשתו ב-21.7.09. אין איפוא מקום כהוא זה לטענה זו, אף כי לטעמנו יכלה המדינה להקדים בהגשתו.
ח.
ולעצם המעשה, סבורים אנו כי רמת הענישה כשהמדובר במשליך בקבוקי תבערה צריכה להיות גבוהה יותר. בע"פ 4421/06 עוודת אללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נדונו בגיר ושלושה קטינים, בעקבות השלכת בקבוקי תבערה, למאסר בן 19 חודשים. בית משפט זה (מפי השופטת ברלינר, יחד עם הנשיאה והשופט גרוניס) אמנם הפחית בנסיבות האישיות את העונש ל-15 חודשי מאסר, אך ציין, כי "הן ההיבט הערכי והן ההיבט המעשי שבא לידי ביטוי בהשלכת בקבוקי תבערה וידוי אבנים מחייב ענישה מחמירה".
כך גם נאמר בע"פ 262/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי "סוג עבירות זה, שעניינן בקבוקי תבערה, מחייב ענישה מחמירה. תוצאותיו של בקבוק תבערה, וכבר היו דברים מעולם, עלולות להיות קשות ביותר, וראוי איפוא כי ייצא הקול שהענישה בכגון דא לא תהא קלה".
ט.
אין חולק כי המעשים נעשו בעת מבצע "עופרת יצוקה" בגדרי התפרעויות באותם ימים. בפירוש עסקינן בעבריינות אידאולוגית. עבריינות כזאת אינה כרוכה דווקא בחברות בארגון טרור פלוני או אלמוני, אלא נובעת מטבעה ממניעים אידאולוגיים, קידומו האלים - במקרה דנא - של רעיון או מסר הגלום באותן התפרעויות והפגנות. שימוש באלימות לקידום רעיון הוא רעה חולה הראויה לענישה מחמירה, יהיו עוברי העבירה אשר יהיו. לא כל שכן, כשהמדובר בארבעה בקבוקי תבערה, ובניסיון לגייס את הזולת (במקרה זה השוטר הסמוי) להשתתפות במעשים. ואין עסיקנן בנער שטרם בגר אלא באדם מבוגר ובעל משפחה, שהגיע למקום רעול פנים, קרי, ידע כי הוא עובר עבירה, וביקש להסתיר את פניו מפני כוחות האכיפה.
י.
החלטנו להעמיד את עונשו של המערער על 15 חודשי מאסר בפועל (במקום 10), שראשיתם מיום מעצרו 30.12.08. המאסר על תנאי (6 חודשים) יישאר בעינו. הערעור מתקבל איפוא לפי האמור.
ניתן היום, י"ב באלול התשס"ט (1.9.09).
ש ו פט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט