ע"פ 5986/10 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער (השופט סעב) מיום 29.7.10 בתיק ת"פ 16985-10-09, בגדרו הוטלו על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיקוח שירות המבחן ל-18 חודשים.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1992 שהיה קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. בתאריך 14.10.09 בסמוך לשעה 23:00 הגיע הנאשם, יחד עם אחר, לחנות ברחוב העצמאות בחיפה ודרשו מהמתלונן שעבד במקום למסור לידיהם כסף מתוך הקופה. משסרב המתלונן איים עליו השודד הנוסף, כי יאונה לו רע אם לא ייענה לדרישתם. לאחר מכן, המשיב והאדם שאיתו נטלו את הקופה הרושמת (837 ₪) ובנוסף שני בקבוקי משקה אלכוהולי, ויצאו מהחנות.

ד.

ביום 21.2.10 הורשע המשיב – לאחר שמיעת ראיות – במיוחס לו, וביום 29.7.10 ניתן גזר הדין אשר בגדרו הוטלו עליו, כאמור, שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיקוח שירות המבחן ל-18 חודשים. בית המשפט הדגיש, כי בעת גזירת הדין נלקחו בחשבון היות העורר הצעיר מבין שני המבצעים; הרקע ממנו הגיע - רקע של עזובה חברתית ללא דמויות חיוביות לחיקוי; הימצאותו כחודש במעצר ולאחר מכן בחלופת מעצר בהוסטל בתקופה שעד למתן גזר הדין; וכן התקוה, כי בעקבות הפרשה ישנה את דרכיו ויחזור למוטב. על גזר דינו של בית המשפט הגישה המבקשת ערעור נגד קולת העונש, בד בבד עם בקשה זו לעיכוב ביצוע.

הבקשה והדיון

ה.

בבקשה נטען, כי העונש שהושת על המשיב קל מדי, וכי בהתחשב בחומרת מעשיו היה מקום לגזור את עונשו למאסר מאחורי סורג ובריח. נטען, כי לא ייגרם למשיב כל נזק אם יעוכב הביצוע עד לאחר שמיעת הדיון, ובלא זאת ייתכן שהערעור יסוכל. עוד נטען, כי כיוון שהערעור מופנה רק כלפי קולת העונש צפוי הדיון בו להיות מהיר.

ו.

בדיון טען עו"ד שרמן למשיב, כי לשיטתו המדובר במקרה חריג, הגם ש"השותף הבכיר" נדון ל-32 חודשי מאסר (והגיש ערעור לבית משפט זה). עסקינן במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה – ובית המשפט המחוזי התכוון לעונש חינוכי; יש איפוא מקום כי בית המשפט העליון בדונו בערעור יראה גם את תמונת ביצוען של עבודות השירות. המדובר, כך נאמר, בשוד ברף הנמוך, ולא הופעלה אלימות, כעולה מצפיה בתיעוד על ידי מצלמות האבטחה.

ז.

עו"ד רוסו טענה למדינה, כי המשיב היה בן 17 ושבעה חודשים בעת האירוע, עבר את העבירה שעה שהיה תלוי נגדו תיק פלילי בעוון תקיפה וגניבה, שנגזר דינו לגביו ב-15.6.10 והוטלו עליו מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן (כעולה מן הרישום הפלילי).

הכרעה

ח.

החלטתי להיעתר לבקשה, התואמת את המדיניות השיפוטית הנוהגת ברגיל בכגון דא, ועל פי רוב בהסכמה, כי כשהמדובר בערעור המדינה על גזר דין של עבודות שירות, יש מקום לעכב; הגישה היא "ליתן משקל גם לצורך להותיר לערכאת הערעור בענייני ענישה מרווח שיקול דעת רחב ככל הניתן, ולהימנע, בגדר האפשר, מכבילת שיקול דעתה" (דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 55/06 מדינת ישראל נ' זלינגר (לא פורסם)); כן ראו דברי השופט עדיאל בע"פ 5112/05 מדינת ישראל נ' זלדטי (לא פורסם): "כאשר מדובר בבקשה לעכב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, איזון השיקולים מביא בדרך כלל למסקנה כי יש מקום להיענות לבקשה (ראה: ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי (לא פורסם) והאסמכתאות שם)". נזדמן לי לומר בע"פ 10576/07 מדינת ישראל נ' אחיעם (לא פורסם), "כי הנטיה היא 'לעכב ביצוע שעה שמערערים נאשמים על גזרי דין קצרים' (בש"פ 536/07)... ואין סיבה לשנות מכך כשהמדינה היא המבקשת".

ט.

כך אף בענייננו. אמנם, לבקשת הסניגור צפיתי בסרט מצלמות האבטחה, וכפי שהתרשם בית המשפט קמא חלקו של המשיב לא היה המרכזי, ואולם איני יכול לומר – מבלי שאטע כמובן מסמרות – כי סיכויי הערעור קלושים במידה שיש מקום לייתר בעצם את שמיעתו על-ידי הימנעות מעיכוב.

י.

על כן יעוכב הביצוע כמבוקש.