ע"פ 5993/05 רונן בן חיים נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשורה ארוכה של עבירות: שוד, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון למסחר ברכב, גניבה וזיוף של מסמך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאדם אחר, זיוף שטר כסף, גניבה וזיוף של מסמך וזיוף בנסיבות מחמירות. בגין הרשעתו זו גזר לו בית המשפט המחוזי עונש של 60 חודשי מאסר, מהם ירוצו 48 חודשים במאסר בפועל ואילו היתרה על תנאי, שלא יעבור בתוך 24 חודשים עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן כל עבירת רכוש שהיא פשע ועבירת אלימות פיזית שהיא פשע ויורשע בגינן ; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי לתקופה של 6 שנים ; תשלום פיצויים למתלונן בסך של 15,000 ₪ ; חילוט הרכוש שנתפס בביתו וברכושו של המערער לאוצר המדינה בהתאם להסכמת הצדדים.

2.עובדות כתב האישום בהן הורשע המערער, בקצרה, הינן כדלקמן: המערער הורשע באישום הראשון בפריצה לרכב מסוג מזדה בחיפה (להלן: הרכב הנפרץ ) נגנבו רישיון הרכב, טופס ביטוח הרכב ומסמכים נוספים. יומיים לאחר מכן נגנב רכב אחר מסוג מזדה בחיפה (להלן: הרכב הגנוב ). בהמשך החזיק המערער ברכב הגנוב שזויף כך שייחזה כאילו הוא הרכב הנפרץ. המערער החזיק במסמך הנחזה להיות תעודת הזהות של בעלי הרכב הנפרץ, ואשר בה תמונתו של המערער בכדי שייחזה להיות בעלי הרכב הנפרץ.

על פי הזמנת המערער פורסמה בעיתונות מודעה המציעה למכירה את הרכב הנפרץ. בעקבות פרסום המודעה פנו המתלונן ואשתו אל המערער. המערער הציג להם במרמה את הרכב הגנוב כרכבו ולאחר שזה נבדק, סוכם כי הבעלות ברכב תועבר למתלונן בתמורה לסך של 90,000 ₪. המתלונן משך סך של 88,000 ₪ מהבנק אליו הגיע יחד עם המערער, אולם לאחר שבחן את תעודת הזהות המזויפת של המערער, התעורר חשדו, ועל כן הציע לו המערער לנסוע לקרית ביאליק לשם יובא רשיון הנהיגה שלו, וכך יוכל המתלונן להיווכח בכשרות בעלותו ברכב ובכשרות העסקה. השניים אכן נסעו לקרית ביאליק, אולם עוד קודם לכן מסר המתלונן למערער, על פי דרישתו של זה האחרון, מקדמה בסך 8,000 ₪. בהגיעם לקרית ביאליק פגשו באחר עמו קשר המערער קשר מראש. המערער ריסס גז מדמיע אל עיני המתלונן וחבט בו יחד עם האחר על מנת ליטול את כספו ואז נמלטו השניים מהמקום כשהם נוטלים עימם בכוח מהמתלונן מסמכים וכסף וקורעים את חולצתו. בגין המכות שספג, נגרמו למתלונן שבר בקיר ארובת עין ימין, שטף דם תת לחמיתי ופציעות בגפיו העליונות.

על פי האישום השני בו הורשע המערער, הוא קיבל לידיו 11 שטרות הנחזים כשטרות של 100 ₪ כל אחד והחזיקם בידיו, עד ליום בו נתפסו ברכבו. בנוסף, השתתף המערער בזיוף שני מסמכים - תעודת זהות ורישיון נהיגה של אדם אחר. במסמכים אלה, שנתפסו בהמשך בביתו של המערער וברכבו, הודבקה תמונתו של המערער.

3.בגזרו את דינו של המערער הביא בפניו בית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון בין הצדדים, לפיו הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של 60 חודשי מאסר בעוד המערער יעתור לעונש של 30 חודשי מאסר. כן הוסכם כי יושת על המערער עונש מאסר מותנה, פסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי וכן קנס כספי ופיצוי למתלונן. בית המשפט מצא כי ההסדר סביר, אך סבר כי בשל הרשעותיו הקודמות של המערער ובשים לב לחומרת העבירות, ראוי לגזור עליו עונש ברף העליון של הענישה המוסכמת במסגרת הסדר הטיעון. בית המשפט סבר כי המערער היה שותף לכל דבר ועניין במעשים, חרף טענותיו כי חלקו היה פחות מחלקו של שותפו. כן ציין לחומרה את התכנון המוקדם שבמעשים ואת סירובו של המערער לחשוף את זהות שותפו באופן שאינו מאפשר ראיית חרטתו ככנה ומלאה, גם בהתחשב בטענתו שהיה מאוים. מנגד נלקחו בחשבון החיסכון בזמן השיפוטי עקב הסדר הטיעון ומצוקת משפחתו של המערער. בשים לב לכל אלה גזר בית המשפט למערער את העונש שפורט, תוך שציין כי אינו מוצא לגזור עליו פסילה מותנית, נוכח משכם של עונשי המאסר והפסילה בפועל שנגזרו עליו.

4.הערעור מופנה נגד גזר הדין ובמסגרתו טוען המערער כי יש להקל בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו ולהמיר את חלקה של תקופת פסילת הרישיון שנגזרה עליו לפסילה על תנאי.

המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהביאו כשיקול לחומרה את הימנעותו מלחשוף את שמו של שותפו לעבירות, ומשכך לא ראה את חרטתו כמלאה וכנה. לדבריו, בית המשפט התעלם מכך שהוא ביקש לשתף פעולה בעניין, אך הדבר נמנע ממנו בשל סירובה הבלתי מנומק של פרקליטות המדינה. כן הוא טוען, כי חרף הרשעותיו הרבות, הוא היה נתון בעיצומו של תהליך שיקום, כעולה מכך שהעבירה האחרונה שביצע עובר לעבירות הנוכחיות נעברה כ-6 שנים קודם לכן. לדבריו, העבירה הנוכחית בוצעה על רקע איומים וחובות כספיים בהם הסתבך ועל כן נאלץ לבצע העבירות בלית ברירה. הוא מציין כי הוא נוטל אחריות מלאה על המעשים ומתחרט עליהם, חרטה כנה הניכרת מבקשתו לפצות את המתלונן במסגרת הסדר הטיעון. המערער מוסיף כי משפחתו נפגעה קשות כתוצאה מהעונש שהוטל עליו היות שהוא טיפל בהוריו הקשישים וביתר בני משפחתו שרובם סובלים ממחלה תורשתית קשה, ומציין כי השהות בכלא קשה לו וכי הוא יתקשה לעמוד בתשלום הפיצויים.

בא כוח המשיבה טוען מנגד כי אין מקום להתערב בעונש. הוא מדגיש את חומרת הנסיבות האופפות את ביצוע העבירות. לדבריו, המערער ביקש לשתף פעולה רק בשלב מאוחר של ההליך, קצב למשיבה סד זמנים והתנה את שיתוף הפעולה מצדו בקבלת תמורה. הצעתו נשקלה ובסופו של דבר הוחלט לדחות את הצעתו. כן הוא מטעים כי בית המשפט המחוזי לא גזר על המערער את עונש המאסר בפועל המירבי אליו עתרה המדינה.

5.דין הערעור להידחות.

דומה כי אין צורך שנכביר מילים על חומרת המעשים בהם הורשע המערער, אולם נדגיש כי מדובר במעשים שבוצעו בתחכום ותוך תכנון מוקדם, תוך קשירת קשר עם אחר, והופנו נגד קורבן תמים, אדם מבוגר שכל חפצו היה לרכוש רכב. האישום הראשון מגולל מסכת שהסתיימה באלימות קשה נגד הקורבן, על מנת לשדוד ממנו סכום נכבד, ואשר בגינה נגרמו למתלונן חבלות של ממש.

טענותיו של המתלונן נגד המדינה שלא אפשרה לו למסור את שמו של שותפו אין בהן כדי לסייע לו. כפי שהובהר לנו, נכונותו זו של המערער בא רק בשלב מתקדם של ההליכים וגם אז הותנתה בקבלת תמורה. במצב דברים זה אין יסוד לטרונייתו על שהמדינה בחרה שלא לקבל הצעתו לאחר ששקלה הדבר. דרישת התמורה מקרינה אף על כנות החרטה שהביע ודעתנו בעניין זה כדעת בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ואיזנם נכונה. אכן, נסיבותיו האישיות של המערער יש להן משקל, ואולם הקושי שלו לשהות במאסר, חיוניות עזרתו לבני משפחתו החולים ומצבו הכלכלי הקשה כל אלה היו צריכים להילקח על ידו בחשבון עובר לביצוע העבירות. גם הנסיבות שלטענתו הביאו לביצוע העבירה אינן מצדיקות הקלה בעונשו. ראשית, למערער עבר פלילי עשיר, בין היתר בעבירות דומות לאלה בהן הורשע. בנוסף, העובדה שהיה נתון לטענתו לאיומים אינה יכולה להצדיק פגיעה כה קשה במתלונן.

סיכומם של דברים, לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו ואנו דוחות את הערעור.