בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6015/06
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שאדי גיזאוי
2.סלמאן אבו עאסי
3. סוהיל דבאח
4.כאמל אבו עאסי
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 4157/05 מיום 12.6.06 (השופטת ב' בר-זיו)
תאריך הישיבה:
י"א באלול התשס"ו
(4.9.06)
בשם המערערת:
עו"ד תמר פרוש
בשם המשיב 1:
עו"ד נגיב גזאוי
בשם המשיבים 2 ו-4:
עו"ד מאדי דאהר
בשם המשיב 3:
בשם שירות המבחן:
עו"ד עאדל דבאח
גב' ג'ודי באומץ
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.ערעור המדינה על קולת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת בר-זיו) בת"פ 4157/05 מיום 12.6.06, בו נגזרו על המשיבים עונשים אלה:
(1) משיב 1 – 36 חודשי מאסר, מהם 20 בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים בקשר לכל עבירת אלימות שהיא פשע. הופעל גם מאסר מותנה של 8 חודשים, בחציו בחופף ובחציו במצטבר, ובסך הכל 24 חודשי מאסר בפועל, וכן 6,000 ₪ קנס.
(2) משיב 2 – 24 חודשי מאסר, מהם 12 בפועל והיתרה על תנאי כאמור, וכן 6,000 ₪ קנס.
(3) משיב 3 – 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, ו-12 חודשי מאסר על תנאי כאמור.
(4) משיב 4 – 28 חודשי מאסר, מהם 16 בפועל והיתרה על תנאי כאמור וכן קנס בסך 6,000 ₪.
ב.(1) העבירות שבהם הורשעו המשיבים בכתב אישום מתוקן ועל פי הודאתם בהסדר טיעון היו: משיב 1 – סחיטה בכוח, שוד, גניבה והפרת הוראה חוקית; משיב 2 – סחיטה בכוח, שוד, תקיפה לשם גניבה וגניבה; משיב 3 – סיוע לשוד; משיב 4 – סחיטה בכוח, שוד, תקיפה לשם גניבה, גניבה והפרת הוראה חוקית. העבירות בוצעו בין 29.7.05 ל-17.9.05, כלפי עסקים בכרמיאל שסיפקו שירותי גלישה באינטרנט ומשחקי הימורים במחשב. המעשים כללו איומים על הקופאים בבית העסק, דחיפתם ותקיפתם, ונטילת כספים מהקופה. כתב האישום המתוקן כלל שבעה אישומים, משיב 1 הואשם בשישה מהם, משיב 2 בשלושה, משיב 3 באחד ומשיב 4 בחמישה.
(2) בית המשפט קמא נדרש לעברו הפלילי של משיב 1, שכלל בין השאר עבירות של תדלוק רכב בתחנת דלק עשרות פעמים מבלי לשלם, גם תוך איום ותקיפה באחת הפעמים (זהו התיק בו היה המאסר על תנאי תלוי ועומד); לגבי המשיב 2 נאמר כי עברו נקי, ומעורבותו בעבירות באה בשל התמכרות להימורים; למשיב 3 עבר פלילי ובו תקופות מאסר ממושכות; ולמשיב 4 עבר של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לאף לא אחד מן המשיבים.
(3) בית המשפט קמא ציין כי "העבירות בהן הורשעו הנאשמים חמורות ביותר, וגם אם אינן במדרג הגבוה ביותר של עבירות השוד, עדיין מצטרפות הן לנגע האלימות שפשט במחוזותינו, ואשר חובתו של בית המשפט ליתן יד להדבירו. יש גם לקחת בחשבון את העובדה שאין מדובר במעשה חד פעמי, אלא בשרשרת עבירות, המעידה על תכנון מוקדם". עוד צוין, כי לגבי משיב 1 לא מצא בית המשפט קמא כל צדי זכות, וכי לגבי משיבים 2 ו-4 התחשב בית המשפט בפן השיקומי. לגבי משיב 3, צוין שהורשע בעבירה אחת, שחומרתה היתה פחותה מעבירותיהם של האחרים.
ג.בהודעת הערעור נמסר, כי על נאשם נוסף בפרשה נגזרו שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. בנימוקי הערעור נטען, כי אין בעונשים שהושתו כדי להלום את חומרת העבירות, שכן המשיבים לא נרתעו מלשוב לאותם קרבנות שוב ושוב, תוך זריעת אימה ואף דרישת נכסים אישיים של עובדי המקום. משיב 1 ביצע את המעשים בעודו מפר תנאי מעצר בית בתיק אחר, ולפיכך היה מקום להחמיר בעונשו; הוא הדין למשיב 4. צוין כי משיב 2 שוחרר עשרה ימים לאחר מתן גזר הדין בשל ניכוי ימי מעצרו, בטרם היתה הזדמנות למדינה להידרש לעונשו בגדרי ערעור.
ד.בפנינו טענה באת כוח המדינה, כי המדובר בסדרת מעשים בעלת קוים עברייניים קלאסיים; המשיב 1 היה הרוח החיה בעבירות ואין כל נסיבה העומדת לזכותו; גם משיב 4 ברמה דומה של עבירות; משיב 2, אף שעברו נקי, היה שותף לשלושה אישומים; ומשיב 3 בעל עבר פלילי, ואין מקום להסתפק בעבודות שירות, כנטען.
ה.באי כוח המשיבים עמדו על כך שהתיק החל בכתב אישום חמור בהרבה, ושנותר בהסדר הטיעון רק חלק קטן הימנו; הסדר הטיעון נעשה לפי הצעת הפרקליטות. בא כוח משיב 1 הטעים כי אביו של שולחו, קצין שירות בתי הסוהר לשעבר מתחייב לטפל כראוי בבנו. בא כוח משיבים 2 ו-4 ציין כי המדובר היה בסכסוך מעין אזרחי, וכי אין מקום להשיב את משיב 2 לכלא כיוון שאינו טיפוס עברייני, ולמשיב 4 עבר בעבירות תעבורה בלבד. בא כוח משיב 3 ציין את חלקו המזערי של שולחו בעבירת סיוע. מטבע הדברים ביקשו כולם לדחות את ערעור המדינה.
ו.עיינו בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט קמא ולבית משפט זה.
(1) לגבי משיב 1 – בן 31 – תוארה הנורמטיביות של כלל המשפחה, והוטעם כי אביו – איש שירות בתי הסוהר לשעבר – הוא ישר ובעל אמות מוסר גבוהות, הדן לחומרה את התנהגות בנו; המשיב 1 תואר כמי שמודה בעבירות ומבין את חומרתן אף כי מייחס להן משקל פחות מן הראוי, ולכן מתקשה לגלות אחריות על התנהגותו. לא דווח על בעיות משמעת בבית הסוהר. כפי שציין בית המשפט קמא, למשיב זה הרשעות החל משנת 1995, בעבירות אלימות, סמים ורכוש.
(2) משיב 2 – בן 22 – תואר כבן למשפחה נורמטיבית, בן לאב ששירת כשוטר, אך כאדם פורץ גבולות שהתמכר להימורים, ואינו נוטל אחריות לביצוע העבירות. בכלאו לא היה מעורב באירועים שליליים, ושירות המבחן ממליץ שלא להחזירו לכלא.
(3) משיב 3 – בן 44 – תואר כמי שהתמכר לסמים מגיל 18, אך נגמל בעת ריצוי מאסר של ארבע שנים מ-1996. בעברו עבירות שונות, ובהן שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה, פריצה ועבירות רכוש אחרות וכן עבירות סמים, ותקופות מאסר ארוכות. בתסקירי שירות המבחן תואר נסיונו לשקם עצמו על-ידי ניהול סופרמרקט, אך לא ניתנה המלצה לגביו.
(4) משיב 4 – בן 23, אחיו של משיב 2, בן לאב ששירת כשוטר; ביטא חרטה על העבירות, ונאמר כי מאסרו וכעס המשפחה חיברוהו למשמעותה של התנהגותו. התנהגותו בכלא תקינה.
ז.לאחר העיון סבורים אנו כי יש מקום להחמיר בעונשם של כל ארבעת המשיבים. המדובר בהתנהגות עבריינית חמורה, בעבירות המטילות אימה על קרבנותיהן, מתוך בצע כסף ומתוך ערעור סדרי חברה. גם אם תוקן כתב האישום וצומצם, לא על כתב האישום המקורי נענשים המשיבים אלא על כתב האישום כפי שהוא, ובנסיבות חוששנו כי בית המשפט קמא הקל עמם יתר על המידה. בהקשר זה לא למותר להזכיר, כי על נאשם אחר בפרשה נגזר בבית המשפט קמא מאסר של 3.5 שנים בפועל ושנה על תנאי, על אישום אחד בלבד (ת"פ 5017/06 מדינת ישראל נ' אסדי (השופט דר)), בו הורשע בשוד בנסיבות מחמירות.
לדעתנו, יש צורך במסר שבסוג עבירות מעין אלה ראויה ענישה מרתיעה, גם אם כדרכנו בערכאת ערעור איננו ממצים את עומק הדין כשהמדובר בערעור המדינה.
ח.לאחר ששקלנו את כלל ההיבטים החלטנו כדלקמן:
(1) עונשו של משיב 1 יועמד על 52 חודשי מאסר, מהם 36 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו מן המאסר עבירת אלימות שהיא פשע. תקופת המאסר תימנה מיום מעצרו. המאסר המותנה יופעל כפי שקבע בית המשפט קמא, קרי 4 חודשים בחופף ו- 4 במצטבר, ובסך הכל ירצה משיב זה 40 חודשי מאסר בפועל. הקנס של 6,000 ₪ שהוטל בבית המשפט קמא יעמוד בעינו.
(2) לגבי עונשו של משיב 2 התלבטנו. לא בקלות מחזיר בית המשפט אסיר ששוחרר לכלאו, אף כי הדבר ייעשה במקרים מסוימים (ראו ע"פ 4077/01 מדינת ישראל נ' רביבו ואברג'יל (לא פורסם), מקרה של שוד שהתאפיין באלימות אכזרית). החלטנו בסופו של יום, ובין השאר מתוך התחשבות בהמלצתו של שירות המבחן, שלא להחזיר משיב זה לכלאו, ועל כן יוותר עונש המאסר בעינו, לרבות מאסר על תנאי של 12 חודש בתנאי דלעיל. עם זאת החלטנו להגדיל בנסיבות את הקנס שיוטל על משיב זה, והוא יעמוד על 20,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך שלושה חודשים.
(3) באשר למשיב 3, החלטנו להטיל עליו 20 חודשי מאסר, מהם 8 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר מאחורי סורג ובריח ככל שהיו), והיתרה על תנאי, בתנאי דלעיל. הקנס של 6,000 ₪ יעמוד בעינו. המשיב יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ד אלול תשס"ד (17.9.06) עד שעה 10:00 בבוקר במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.
(4) עונשו של המשיב 4 יועמד על 40 חודשי מאסר, מהם 28 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי, בתנאי האמור. הקנס של 6,000 ₪ יעמוד בעינו.
ניתן היום, י"א באלול התשס"ו (4.9.06).
ש ו
פ ט
ש ו
פ ט
ש ו
פ ט ת