ע"פ 6021/21 עלי עבוד נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר על המערער – תקופה של 30 חודשים. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות בנשק (נשיאה והובלה) ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

2.צו השעה הוא להחמיר בענישה בגין עבירות בנשק. פגיעתן של עבירות אלה היא בציבור בכללותו. לא פעם אזרחים ישרים ושומרי חוק, החפצים להתרחק מכל מגע עם הנשק, נפגעים מכלי הנשק כתוצאה מפעולותיהם של עברייני הנשק. לעיתים הפגיעה היא ישירה – פגיעה שבגוף – ולעיתים תוצאותיה מתבטאות גם במישורים אחרים: פגיעה בחופש התנועה של מי שחוששים מהימצאותם של כלי הנשק בסביבה, ונמנעים מהגעה למקום זה או אחר, חרדה ותחושת חוסר בטחון, גם בסביבת המגורים. עם פגיעות כאלה אין להשלים.

3.הסנגור אינו מכחיש את האמור לעיל. טענתו היא כי נסיבות העניין מצדיקות הקלה בעונש, שכן מרשו אינו היורה בנשק, ולא החזיק והוביל את הנשק פרק זמן ארוך. התשובה לכך מצויה בעובדות המקרה, שנקבעו על יסוד הודאת המערער. על פי עובדות המקרה, שוטרים קיבלו דיווח על ירי בחורשה. הם החנו את הניידת בסמוך לחורשה, ולאחר מכן שמעו קול ירי נוסף. בהמשך הבחינו במערער, כשהוא אוחז בנשק מסוג M-16 . המערער החל לברוח, שהוא נושא ומוביל עמו את הנשק. השוטרים קראו לו לעצור, אך הוא המשיך להימלט בעודו זורק את הנשק. לבסוף תפסו אותו השוטרים, ולאחר התנגדו מצדו הצליחו לעצרו. במהלך המעצר נתפסה בכיסו של המערער מחסנית ריקה המותאמת לרובה מסוג M-16 . הנה כי כן, המערער בחר להיות חלק מהשרשרת של עבריינות הנשק, בכך שמיד לאחר שבוצע ירי בנשק, הוא נשא והוביל את הנשק, תוך כדי הימלטות מהמשטרה, סירוב לעצור, זריקת הנשק במהלך המרדף הרגלי, ולאחר מכן התנגדות למעצרו.

נכון כי המערער אינו היורה, וכי יש להתאים כל עונש לנסיבות העובדתיות של המקרה. לא די בכותרת העבירה או בסוגה כדי לקבוע את העונש. ברם, בית המשפט אכן בחן את הנסיבות, לרבות אלה שלקולא, והעניין בא לידי ביטוי בתוצאה שאליה הגיע. אף אם יש ממד של חומרה בעונש, איננו סבורים כי העניין על פי נסיבות המעשה והעושה מצדיק התערבות.

4. הערעור נדחה.